בדידות, איתה עדיף למות…

לפעמים אני מרגישה בודדה,
עצובה.
אם אף אחד לא צריך אותי למה אני חיה בעולם הזה?
עדיף לי למות לתת לנשמתי לעבור אל תינוק חדש שייוולד,
להמשיך את הגלגל.
יש משהו שמחזיק אותי פה, וזה הלא נודע.
אני אוהבת מישהו ולא יודעת אם הוא אוהב אותי, ועד שאני לא אדע זו המשקולת שמחזיקה אותי קרובה לאדמה.
אין לי אף אחד, החברה הכי טובה שלי? לפעמים מתנהגת כמו אחת, ולפעמים בגלל זה אני סתם בודדה. כי אני אותה לעולם לא אנטוש, והיא נוטשת אותי פעמים אין ספור.
אמא שלי? אולי היא אוהבת אותי אבל היא רוצה שאהיה כמוה. מסודרת, נקייה, אחראית.
אבל אני לא כזאת.
אבא שלי בסדר פחות או יותר אבל הוא תמיד עייף מדי להכל.
אני? את עצמי אני לא אוהבת, למה שמישהו כן? אני סתם קנטרנית, שחופרת על הבעיות שלה, בנסיון לקבל תשומת לב, ולא יוצא לי.
אני מרגישה תלויה על חוט על פני תהום לפעמים…
בא לי להרביץ לחברה שלי, אבל אני חלשה מדי נפשית לעשות את זה…