אפקט הפרפר פרק 2

פרק-2

התעוררתי על ידיים חסונות של מישהו, והמישהו הזה גילה שאני ערה. ״בוקר טוב.״ חייך אלי. ״מה?״ שאלתי מבולבלת מנסה לגולל במוחי מה קרה. זארה, נער בן 17, אני צועקת, יציאה מבית ספר, ריצה, כביש, מכונית, מכונית! מכונית!!! 
״אל תדאגי, יהיה בסדר.״ חייך אלי. 
״מי?״ שאלתי נבוכה. ״אני ג׳ייק ואת לוסי נכון?״ שאל ואני נלחצתי מרגע לרגע. ״ג׳ייק?״ רציתי לוודאות שזה באמת הוא. ״לא.״ חייך שוב ועיניו החומות קרצו אלי. ג׳ייק, הוא חי, הוא חי? לא. משהו לא בסדר. הסתכלתי גשום שוב והתחלתי להשתולל, נפלתי ממנו בחבטה והתחלתי לזחול בלחץ לשום מקום ברור. ״לאאאא!!!! אתה חי! לא אתה לאאא.״ המשכתי לצרוח. הוא תפס אותי בכח והכניס אותי לבניין קטן בעוד אני צווחת וצורחת שיוריד אותי. ״מה קרה? היא נראתה רגועה קודם…״ אמרה אישה דקיקה עם שיער אסוף בקוקו חום ויפה. ״היא צורחת דברים לא ברורים על ג׳ייק שמת או חי, אני לא יודע.״ אמר האיש שאחז בי במבוכה רבה. ״מארק, מארק!!! אתה לא נורמלי, שים אותה במיטה הנכונה וחזור לכאן מיד!״ פקדה עליו והוא עשה מה שאמרה. הוא שם אותי במיטה שבה ידי ורגלי נקשרו שלא אקום והלך במהירות לאישה שכניראה חיכתה לו בחוץ. ״אח שלה, קראו לו ג׳ייק.״ שמעתי אותה אומרת ואישוני הורחבו. ״מה? מה זה קשור?״ שאל מארק במבוכה מהולה בכעס. ״הוא מת.״ ענתה. הייתה שתיקה של שתי דקות שבה אני הנחתי את ראשי בעצב והתחלתי לבכות, הוא מת. חשבתי לעצמי, זה באמת קרה והשני לא היה אח שלי. ״אני לא ידעתי.״ אמר. ״נכון, עכשיו תמצא מישהו אחר שיהיה איתה. ״בסדר.״ אמר ושמעתי את צעדיו מתרחקים. ״את בסדר לוסי?״ ראיתי את האישה נכנסת. ״אני מאד מצטערת שזה מה שאת חווה ביום הראשון כאן. היום הראשון? אני הולכת להשאר פה? שאלתי את עצמי. ״אני סימה, אני האחראית כאן. שערה החלק קפץ על גבה בחינניות וכשהתכופפה אלי ליטף את ידי. ״את תהי בסדר, את חזקה.״ אמרה והתיישבה על מיטתי. ״אני קשורה.״ ציינתי. ״נכון, גם אני הייתי קשורה.״אמרה סימה. ״למה אני קשורה?״ שאלתי מנסה להשאר רגועה אבל נראה שראתה שאני מתוחה. ״אני אתן לך להרגע עד שמישהו יבוא לדבר איתך. על תדאגי, לא תהי לבד יותר.״ היא קמה והלכה. ״תשמור עליה.״ שמעתי אותה אומרת והבנתי שעוד מישהו הולך להכנס. ״היי, אני מצטער על מה שגרמתי לך הבוקר.״ שמעתי וראיתי את הנער עם העיניים הירוקות שגרם לכל זה! ״אתה!!״  תקפתי אותו וניסיתי לקום ללא הצלחה. ״אני, תקראי לי סאם, מה את אומרת?״ שאל בחיוך. ״אתה עוד מבקש ממני משהו אחרי כל מה שעשית?!״ צרחתי עליו. ״את צודקת אבל אם תתני לי להסביר..״ ביקש והסתכל עלי, בחן אותי.  לא ידעתי מה לענות לו. ״יש לך שתי דקות!״ אמרתי ונשכבתי חזרה נאנחת. ״יש, את מאד לא מצליחה בחברה נכון? אז את כל שבוע נפגשת עם זארה והיא עושה הכל טוב יותר נכון? היא לוחמת בחברה בשבילך ומנצחת, היא החברה הכי טובה בעולם ובלעדיה, מי את בכלל? אני צודק.״ הוא סיים והסתכל עלי בשקט. הוא השתתק ואז הייתה שתיקה של שתי דקות. ״איך..?״ שאלתי. ״פשוט מאד, לך יש את זארה ולי, לי היה את ארגו.״ ״ארגו?״ לא הבנתי. ״כל שבוע היה מגיע ארגו החבר שלי, כולם אהבו אותו! אפילו שון. גם את, אבל אז לאחר שבוע כשהוא היה הולך הייתי משתגע והתחלתי לחתוך  חתכים בזרוע בחיבור כף היד, זה היה כואב בהתחלה אבל התחלתי להנות מזה עד שהוא היה חוזר והכל היה בסדר לעוד שבוע, אני חושב שהוא גם העלים את החתכים בזמן הזה אבל אז ארגו היה הולך שוב ואני הייתי חוזר לחתוך, אף אחד לא ידע שאני חותך כמובן כי שמתי שרוולים ארוכים.״  הוא עצר לרגע וראיתי דמעה יורדת על לחיו, הוא היה כל כך יפה והאמנתי לכל מילה שאמר. ״אבל אני לא חותכת, ואתה רואה שזארה אמיתית בדיוק כמו ארגו. הוא נענע בראשו והמשיך. ״ארגו לא עזר בכלל והוא לא אמיתי, את ראית את ארגו?״ שאל. ״לא…״ עניתי בזהירות. ״אני זוכר בוודאות את ארגו מדבר איתך ומסביר לך  שאני לא חנון! את זוכרת את זה?!״ הסתכל עלי בעיניו הנוצצות. ״לא.״ הסתכלתי למטה. ״אז את מסכימה איתי שהוא לא קיים?״ שאל. ״כן.״ עניתי. ״אבל זארה קיימת!!!! אני אומרת לך, היא דיברה עם כולם, היא עזרה לי.״ ״עזרה?״ שאל. ״עוזרת.״ עניתי מחזיקה חזק בזכרון ״היא לא, ארגו וזארה קיימים בראש שלך, את מבינה? הם שם כי את בדיכאון עמוק, השלב הבא הוא לחתוך ואז, אז זה כבר הגרוע מכל.״אמר בשקט ושם יד על ראשי, כאילו אני אחותו הקטנה, התנתקתי ממנו והסתכלתי עליו בכעס. ״אני לא בדיכאון, אני פשוט…״ לא המשכתי, לא היה לי מה להגיד. ״אז מה את? אני רוצה להבין, מה מפריע לך? מה?״ שאל והסתכל עלי, עיניו נכנסו לעיני, לראשי וראו הכל. ״אני, פשוט, אה.״ נאנחתי והשתתקתי. הוא הסתכל עלי כאילו אני הדבר הכי יפה בעולם ואז הפסיק. ״זה הכל בגלל שלי!״ צרחתי והשתתקתי, גיליתי, הכל! ״זה לא רק שלי, עליה היית מצליחה להתגבר. זה לא רק שלי? אז מה זה? גם אני לא יודעת. ״זה הירידה מכס המלכות, היית המלכה נכון, בנים היו רצים אלייך ובנות היו החיילות שלך, ושלי הייתה הסגנית, הנסיכה. אבל אז נמאס לה והיא לקחה לך הכל. נכון?״ שאל והסתכל עלי. ״לא, אתה טועה.״ עניתי ולא שיקרתי. ״אני טועה?״ שאל ומבט מופתע הופיע על פניו. ״זה נחמד אבל זה לא הסיפור…״ אמרתי מרוצה מעצמי, אני לא כזאת בכיינית שמגלה הכל.. ״טוב, אני הולך, תחשבי לעצמך ואז אני חוזר…״ אמר וחייך אלי. ״אתה חייב?״שאלתי ומיד התחרטתי על זה, אתה חייב? מה? ״אני חוזר, אל תדאגי.״ חייך. ״אני לא צריכה שתחזור. תרגע.״ התעצבנתי אבל זה לא הפריע לו… הוא הסתובב והלך. נאנחתי ונשכבתי לאט ורגוע.
 ״מה אני עושה פה?״ לחשתי לעצמי ונרדמתי.