אפקט הפרפר פרק30 ניק חוזר לקטע חמווד ומצחיק!!!

פרק-30
התחלתי לבכות, לא מצליחה לעכל. טום,רצח,טום,רצח. אח שלי! 4 מילים שחוזרות על עצמן, סחרחורת עטפה אותי והמילים הצטמצמו  לשתיים- טום. רצח. קמתי מעורפלת והחטפתי לו אגרוף. ״אדיוט!״ צעקתי ויצאתי מהחדר. גם סאם אדיוט, איך שיחה על איך אח שלי מת אמורה לעזור?! ״מותק, בואי נחזור לחדר.״ תפסה בידי הפסיכולוגית המעצבנת שרק רוצה כסף. ״בואי לא!״ עניתי לה, התנתקתי ממנה ורצתי למעלית.
״חכי!״ אמר טום והקפיא אותי, הוא לא ממש צעק אבל הוא גם לא נשמע רגוע. ״אתה לא תגיד לי מה לעשות.״ לחשתי בארס, שפתותי רועדות מכעס. ״כשאמרתי לך לחכות לא אמרתי לך מה לעשות, ביקשתי.״ הסביר ועיניו מצטמצמות בכעס. ״לא שמעתי בבקשה.״ התחכמתי. ״גם אני לא.״ ענה. ״תיזהר, גיליתי עכשיו שמישהו רצח את אח שלי וגם גיליתי מי אז אני ממליצה למי שעשה את זה לברוח כי…״ השפתיים שלי ממש רעדו אז הפסקתי לדבר. ״את רצינית?״ שאל ומבט משועשע על פניו. זה היה כבר יותר מדי. ״רוצח!״ צעקתי וקפצתי עליו. אגרוף לפנים,בעיטה לבטן ומשיכה בשיער. ״אווה, מפלצת!״ צעק ונתן לי מכה בצלעות, לרגע לא נשמתי מכאב ואז צרחתי וקמתי ממנו. ״אני אגרום לכך שתהיה בכלא, רצחת בלי סיבה. רוצח.״ לחשתי והסתכלתי בעיניו הכחולות שנראו לי פחות יפות מבעבר, ראיתי שם עוד משהו. התמקדתי בהן ואז ראיתי פרצוף, גבוה, שרירי, חיוך ועיניים חומות גדולות. ״ג׳ייק.״ נחנקתי מהזיכרון החזק שיש לי ממנו. ״אההה…״ צעקתי בכעס ושוב רצתי למעלית, הפעם גם לחצתי על הקומה של החניה, רגע לפני שהדלת נסגרה ראיתי את הפסיכולוגית רצה לראות אם טום בסדר, היא לא יודעת מה הוא. הגעתי לחניה ורצתי במהירות למדרכה ליד כביש ראשי,השתלבתי בהולכי הרגל וידעתי שלא ימצאו אותי בקלות עכשיו. נאנחתי והלכתי רועדת כולי. תמיד חשבתי איך זה קרה לו, ואם… ואם… אבל תמיד התנערתי מהמחשבה שמישהו פשוט. איך?! הוא היה כזה נחמד, תמיד חייך. אח גדול. חוץ מג׳וליה הכל היה בסדר. למה?! טום למה?! ״לוסי…״ הסתובבתי בלחץ, אף אחד לא קרה לי. ״לוסי…״ ״מה?״ עניתי ואנשים הסתכלו עלי. ראיתי ספסל עזוב בעיקול של המדרכה והתיישבתי עליו. אנשים עברו על פני בלי לשים לב שאני שם בכלל. ״לוסי!״ עכשיו הייתי בטוחה שזאת נערה. הוצאתי את הסכין מתחת לחולצתי והסתכלתי לכל הכיוונים. ״מי זה?״ לחשתי. ״ראיתם נערה בגובה הזה מסתובבת פה היא…״ שמעתי את טום ולצדו כניראה הפסיכולוגית. ״שיט.״ מלמלתי וקמתי מהספסל. התקדמתי במהירות בלי להסתכל אחורה. ״לוסי, את לא מחכה לי?״ קרא הקול. ״אני…״ עניתי. התחלתי לרוץ כמו מטורפת, חציתי כביש, ועוד אחד ואז הגעתי לגן עזוב ולא מטופח. ״חררר…״ מישהו נחר על הספסל. התקדמתי בשקט, לפחות טום לא מאחורי. ״בוקר?״ אמרתי לישן. הוא היה מכורבל ונראה חמוד. ״מי?״ שאל והסתובב אלי. חנקתי צעקה למראה ניק המחויך שנראה מאושר לראות אותי. ״לוסי, מה קורה?״ שאל מחויך, קם וחיבק אותי. ״למה אתה ישן על ספסל?״ שאלתי בהלם. ״אני מחכה פה למישהי והיא לא הגיע אז נרדמתי.״ הוא נשמע רציני. ״אתה רציני?״ שאלתי. ״לגמרי.״ ענה. ״מה הולך? למה את פה?״ שאל. ״באתי להחזיר אותך.״ שיקרתי. ״שקרנית. קיילי פגשה אותי ואמרה שאת בבית חולים ושאותי העיפו רשמית מהפנימיה, אז. מה את עושה כאן?״ שאל והרים גבה בחיוך. ״נמאס לי מבית החולים.״ שיקרתי שוב. הוא תפס לי את היד והצמיד אותי אליו. ״גם זה שקר, צריך סיבה ממש טובה כדי לברוח מבית חולים.״ הוא תפס גם את ידי השניה והסתובבנו כאילו שאנחנו רוקדים. ״מה אתה עושה?״ שאלתי מבולבלת. ״רוקד.״ חייך. ״אז, מה את עושה כאן?״ שאל. ״אני פה כי…״ עצרתי את עצמי. ״מנוול.״ אמרתי והתרחקתי ממנו במהירות וגועל. ״אתה משכנע אותי!״ התעצבנתי. ״יש מצב.״ גיחך. ״חוצפן!״ כעסתי עליו. ״בסדר, בסדר.״ ניסה להרגיע אותי. ״אני בסך הכל רוצה לדעת למה חברה שלי ברחה מבית החולים…״ הרגיע.
 ״חברה?״ בחנתי את פרצופו. ״ידידה.״ חייך. ״בסדר. אז אולי תספר מה אתה…״ הופסקתי על ידי קריאה מחרישת אוזניים. ״ניייייייייייק!!!!!!!!״ ״אני פה.״ ענה בשקט ומבין השיחים קפצה נערה חמודה בשמלה משובצת באדום ושחור, צמה ארוכה וחיוך ענק. ״אני שמח שהגעת.״ אמר. ״אני מצטערת שעכשיו, פשוט לא מצאתי את התיק שלי.״ חייכה והראתה לו את התיק המצועצע שלה, פרחים,יהלומים,נצנצים ועוד פרחים. ״די מזעזע.״ מלמלתי בשקט. ״הוא איתי מאז ומתמיד.״ הסבירה. ״אהה..״ ברור…
 ״מי זאת?״ שאלה וחיוכה החל לעצבן אותי. ״ידידה.״ הבהיר וחייך אל הנערה. ״מזל.״ נשמה עמוק ואז קפצה על ניק ונישקה אותו. עמדתי בהלם במשך דקה שבה התנשקו. ״אז, אני מרי.״ הושיטה לי יד ללחיצה. לחצתי את ידה שהייתה חלקלקה מכמות קרם אדירה שהייתה עליה. ״ניקוש, אנחנו צריכים רגע לבד.״ הצביעה על התיק ורמזה לניק לבוא. ״זה בסדר לידה.״ הרגיע והתיישב על הספסל. ״בסדר.״ אמרה והחיוך נמחק מפניה. ״החיוך הזה מחליא.״ נגעלה. ״מסכימה איתך.״ אמרתי. היא גיחכה והוציאה מהתיק הנוראי ארנק עור יפהפה עם אבזם גדול בצורת נחש מלופף. ״וואוו.״ נשמתי עמוק. ״אני נוהגת לא להראות אותו ברבים.״ ענתה לי ופתחה אותו. בפנים היו שטרות של כסף, מליונים. מרי הוציאה את השטרות והושיטה לניק. הוא הושיט יד והיא מיהרה להזיז את השטרות. ״תבטיח!״ אמרה לניק ובחנה אותו. ״אני הרבה דברים אבל שקרן אני לא.״ אמר והושיט את היד פתוחה לרווחה. ״זה חשוב לי.״ נחנקה מדמעות שרצו לצאת. ״אני יודע.״ אמר. ״אני מקווה שאתה לא משכנע אותו, הבטחת.״ אמרה. הרגשתי בלתי נראת. ״אני מבטיח.״ אמר והיא הושיטה את הכסף, הוא חטף אותו וקם על רגליו. ״צחקתי.״ חייך והתכונן ללכת. ״ארור!״ צווחה בשוק. ״אני צוחק!״ אמר וחיבק אותה, היא התחילה לבכות וחיבקה אותו. ״זה ילך מעולה!״ חייכה והדמעות כאילו חזרו לתוך גופה. ״לגמרי״ חייך גם הוא ושניהם צחקו. ״אה, הסבר?״ שאלתי מופתעת. ״ שנינו הולכים לאודישן לסרט פעולה רומנטי ואנחנו תמיד מתאמנים פה אבל את היית אילתור וזה היה נהדר!״ 
 חייכה מרי. ״בטח.״ חייכתי בהלם. ״ככה אתה מרוויח כסף?״ שאלתי. ״ושוכר איתה דירה, אנחנו נהדרים ביחד.״ אמר. ״ממ…״ ניסיתי להבין. ״יש לי חבר אז את יכולה עדיין להשיג אותו.״ צחקקה והסתכלה על ניק. ״יש לה כבר אחד.״ אמר ניק. ״הוא לא חבר שלי, ניק.״ אמרתי. ״טוב, היה נחמד לפגוש אותכם אבל אני הולכת.״ מיהרתי ללכת בלי שיעצרו אותי. ״אני אוהב אותך.״ אמר ניק. ״מה?״ הסתובבתי אליו בהלם. הוא התקרב אלי ונישק אותי. ״אני אוהב אותך.״ אמר שוב. ״יש פעם שניפגש ולא תנשק אותי?״ שאלתי בכעס. ״אני לא חושב.״ אמר והסתובב למרי. ״ביי..״ חייכה מרי. ״ביי…״ עניתי.