אפקט הפרפר פרק 28 מתחיל האקשן!!!

פרק-28
כל מילה שאמרה דקרה אותי. הוא לא באחריותנו יותר… זה הדהד לי בראש גם אחרי שכבר הגענו לשער בפנימיה אני וסאם. ״תראי, הוא בחר בזה. הוא מאושר עכשיו.״ ניסה להרגיע אותי סאם. ״עזוב.״ פלטתי בנסיון להעיף אותו מעלי. רציתי להיות לבד. עם עצמי לרגע. ״לכי לחדר להתקלח. אפגוש אותך אחרי זה.״ הבין את הרמז. רצתי במהירות לחדר ונשכבתי על המיטה. פתאום רעדתי מהמחשבה שהסכין עדיין בחולצתי. הוצאתי אותו בזהירות וסובבתי אותו באצבעי. ״אתה כזה קטן, ותראה מה אתה יכול לעשות. להרוג אותי.״ לחשתי. ״במכה אחת נכונה, אתה! אתה יכול להרוג אותי!״ לחשתי במהירות לעצמי וגיחכתי במרירות. ״זה ממש עצוב.״ הסתובב על גבי והסכין נח על בטני. ״למה הלכת ניק.״ שאלתי את החלל הריק. ״אולי גם אני אלך? אבל למקום אחר.״ התרוממתי לישיבה ואת הסכין החזקתי חזק. ״אתה יכול לקחת אותי לאנשהו. למקום אחר לגמרי.״ עצרתי והסתכלתי בתמימות על הסכין, בשניה הבעת פרצופי השתנתה לחיוך זדוני שזמם משהו. ״נמאס לי מהפרפרים האלה! שיחנקו!״ לחשתי בכעס והפשלתי את השרוול של המכנס. הרגל שלי הייתה מלאה בפרפרים. ״נמאס לי ממך!״ הסתכלתי על פרפר אחד בצבע ורוד שציירתי לפני שבוע. טיפת דם נפלה על הסדין כשהסכין פגעה בפרפר. ״אאוצ׳.״ עצמתי עיניים בכאב. ״זה הגיע לפרפר הזה.״ ״גם ממך נמאס לי.״ הסתכלתי על אחר בצבע כחול. חתכתי. הפעם עמוק יותר. בפרפר השלישי התחלתי להנות מהכאב. התרגלתי. ״וממך. וממך. וממך.״ עוד שלושה פרפרים נהרסו מתחת לטיפות הדם. ״זה הדם של הפרפרים הקרציות האלה.״ אמרתי. ״לא. זה לא.״ עצרתי רגע לחשוב. זה הדם שלי. יורד לי דם! הסתכלתי באדום שמילא את רגלי והתחלתי לרעוד. ״סאם.״ גמגמתי ודמעה נפלה מעיני. ״סאם!״ השפתיים שלי רעדו והדמעות התחזקו ונפלו עוד ועוד. ״סאם!״ עכשיו כבר כמעט צעקתי ולא הפסקתי להתייפח. אם הוא לא יבוא אני אמשיך. הבטחתי לעצמי.״סאם!״ קראתי ביאוש ומשלא בא הרגתי פרפר נוסף. ״לוסי אני יכול להכנס?״ שמעתי את סאם שואל. הוא לא מבין מה קורה? הוא לא צריך לשאול. שיכנס! לא הגבתי, עוד פרפר מת. לא נאשרו הרבה. ״לוסי?״ שאל סאם וכשלא עניתי פתח את הדלת. ״זו את?״ וידא שהנערה המשוגעת שליד רגלה שלולית של דם זו החניכה הרגועה שלו, לוסי. ״לוסי!״ הוא נלחץ ורץ אלי. את הסכין הוא לא הספיק לקחת. החבאתי אותה מתחת לכרית. ״מה קרה?״ הוא שאל מבוהל. ״נמאס לי.״ עניתי והפסקתי לבכות. ״הרגל…״ הוא השתדל שלא להביט כשהרים אותה לאט כדי לראות מקרוב. ״למה?״ שאל מזועזע. ״נמאס לי!״ עניתי שוב. ״שלא תזוזי.״ הוא איים ורץ החוצה. כל כך התעצבנתי שהוא הלך שמיהרתי להוציא את הסכין ולחתוך עוד אחד.לא,שניים. ״תפסיקי!״ צרח סאם ונכנס במהירות. הסכין כבר הייתה מתחת לחולצתי. ״בואי לפה.״ אמר ברוך וסם צמר גפן ספוג במשהו על החתכים. ״הרגתי אותם סאם.״ אמרתי. ״את מי?״ שאל. הוא היה מוכן כבר להכל. ״את הפרפרים.״ עניתי. הוא לחץ על הצמר גפן וממש הכאיב לי. ״אאווווצ׳.״ צווחתי. ״החתכים שעשית יותר כואבים. אני מבטיח.״ אמר.
 ״הרגתי אותם.״ אמרתי והתחלתי לבכות שוב. הוא הדביק בדבק סלוטפ את הצמר גפן והתיישב לצדי. ״אני לא יודע מה, אבל משהו עובר עלייך. הפרפרים שהרגת הם החלק הפחות נורא של מה שעובר עלייך. מה עובר עלייך?״ הוא הסתכל עלי ברחמים. ״אני…״ לא ידעתי מה לענות. ״לוסי, אני רוצה לעזור לך אבל אני חייב קצה חוט.״ הוא הסתכל עלי והירוק תפס אותי אבל אפילו זה לא גרם לי להגיד את מה שרציתי להגיד. במקום זה חיבקתי אותו. הוא חיבק אותי בחזרה ולחש לי באוזן-״ אני איתך לא משנה מה, אבל אם את לא איתי,תחילת המשפט לא יכול להתקיים.״ חייכתי בעצב. את מה שעובר עלי לעצמי לא יכלתי לספר, ללחוש, אפילו בלי קול! אז לסאם?