אפקט הפרפר פרק 20

פרק-20
״נהדר.״ אמרתי לעצמי. ״מוכנה?״ שאל סאם שהגיע מאחורי ועל ראשו קסדה ורודה. ״ורוד?״ ניסיתי להיות בטוחה בעניין. ״אני מתחילה לחשוש, אז זה נקבה או הומו? אני חייבת לדעת!!״ הסתכלתי עליו והוא חייך. ״אני- לא- הומו!״ הוא הדגיש כל מילה. ״אז מה זה?״ הצבעתי על הקסדה הנוצצת בניצחון. ״זה שלך! שלי על האופנוע ולא היה לי כח להביא אותה.״ אמר סאם. ״אז למה היא על הראש שלך?״ שאלתי. ״כי…״ הוא גמגם. ״הא! ניצחתי!!״ צעקתי והורדתי את הקסדה מראשו. ״עכשיו מה יש לך להגיד?״ שאלתי מאושרת. ״תמיד אהבתי ברביות ו… נווו על מי אני עובד?! בואי כבר.״ הוא יצא מהשער ואני צוחקת אחריו. ״אתה תתוודא בסוף!״ אמרתי. ״בסדר.״ הוא ענה. בחוץ עמד אופנוע שחור וחמוד. ״לאן?״ שאלתי. ״פשוט עלי ועצמי עיניים.״ הוא הוביל אותי לאופנוע והושיב אותי עליו. ״אני מפחדת מזה.״ אמרתי. הוא עלה על האופנוע והתניע ברעש. הייתה לו קסדה כחולה ולי ורודה, הוא עם המכנסיים החומים ואני עם הג׳ינס. הוא נתן גז ונסע, השיער שלי עף מתחת לקסדה והרוח הצליפה לי בבגדים. חיבקתי אותו בכח והרגשתי שאני נופלת בכל פעם שהסתובב. ״איך ההרגשה?״ הוא צרח ובקושי שמעתי. ״נ-ה-ד-ר-!״ קיוותי שהבין אבל לא נראה לי שהוא שמע. נסענו לאיזה שביל צדדי ואז הגענו ליער קטן. הוא עצר את האופנוע, ירד ועזר לי לרדת גם. הוא לא דיבר ופשוט הלך ואני אחריו, הסתכלנו על העצים  היפים והלכנו בשקט. לא דיברנו, לא היה לי מה להגיד. סאם עצר והסתכל על עץ גדול, ידיו בכיסים והוא נראה רגוע. ״איזה עץ יפה…״ אמר. לא עניתי והיה שוב שקט. שנינו מסתכלים על העצים. ״באמת יפה.״ אמרתי פתאום. העץ היה גבוה וענפיו הירוקים היו גדושים גם בפרחים לבנים וקטנים, הוא היה מושלם. סאם נשם נשימה עמוקה. ״מה קרה לך ולשלי?״ שוא שאל כל כך בשקט שלא הייתי בטוחה ששמעתי נכון. ״מה?״ שאלתי לאט ומקווה שהוא לא יענה. ״מה קרה בינך ובין שלי?״ הוא שאל שוב קצת יותר בקול. שתי ציפורים עפו מהעץ. נשמתי עמוק ונשענתי על עץ מול סאם. ״זה מסובך וארוך.״ אמרתי מנסה לדחות את זה. הוא נענע בראשו. ״יש לי זמן.״ הוא ענה ונאנחתי. ״אנחנו, אנחנו היינו חברות מכיתה א׳. עשינו הכל ביחד וכולם היו קוראים לנו התאומות.״
הוא הסתכל עלי וחייך חיוך רגוע ועקום קצת. חייכתי באומץ והמשכתי. ״בכיתה ד׳ היינו מלכות הכיתה וכולם אהבו אותנו, היינו ישנות אחת אצל השניה כל הזמן שאין מצב שאני הייתי לבד.״ עצרתי ולראות את התגובה שלו, הוא נראה מרותק ומסוקרן. ״תמשיכי.״ הוא היה להוט. ״זה לא היה כזה גן-עדן. לא היו לי עוד חברות ועם היא הייתה חולה לא היה לי מה לעשות כי כל מי ׳שאהב׳ אותנו לא היה משחק איתי לבד. בכיתה ו׳ התחיל הקטע של הבנים וזה התחיל שהבנים רצו להיות חברים של התאומות. ״ראין היה החתיך וכולם רצו לראות את מי הוא יבחר מהתאומות. הוא בחר את שלי, שלי הייתה מאושרת ונהפכנו להיות שלישיה שזה היה בסדר אבל אני הייתי בחוץ, היא הייתה רק איתו. אז אמרתי לה שזה או אני או הוא, והיא בחרה אותו.״ הפסקתי לנשום וסאם כבר לא נראה להוט. ״את בסדר?״ שאל. ״ברור, זה היה מזמן.״ אמרתי ולא התכוונתי למילה ממה שאמרתי. ״בקיצור היא נהפכה להיות מלכה לבד ואני ירדתי בסולם לחנונית, אחרי שבוע ראין נפרד ממנה. היא באה לבכות לי אבל לא היה לי איך לעזור לה, אנחנו לא חברות יותר. בכיתה ז׳ ראין הציע לי חברות ואמרתי שיחכה כי אסור להיות חברה של אקס של חברה שלך אבל שלי לא חברה שלי, התקשרתי אליה והיא אמרה לי שאין לה כח לדבר איתי אז הסכמתי להצעת חברות. שלי כל כך התעצבנה שהיא עברה בית ספר.״ הפסקתי שוב וחשבתי על מה שאמרתי. ״עברה בית ספר? שקרנית.״ אמר סאם. ״נכון, היא התחילה עם ראין וגרמה לו…״ שוב הפסקתי. ״בקיצור נפרדנו ואז היא שוב מלכת כיתה וככה נהיו במקום התאומות, השונאות.״ ״אני שונאת אותה וזה הדדי, היא פוגעת בי עם ה׳בנות׳ ואני מתרחקת.״ סיימתי. ״ה׳בנות׳?״ שאל סאם. ״שלי והחברות שלה.״ הסברתי.
״יש משהו אחד שאני לא מבין.״ אמר סאם והסתכל למעלה. ״מה?״ שאלתי ״מה הקטע של ראין, אם הוא הולך תמיד אם מלכות הכיתה למה הוא בא אלייך?״ זה היה נראה שהוא מדבר לעצמו ובכל זאת עניתי. ״כי הוא ניסה להיות רגיל.״ אמרתי ונזכרתי בשיחות איתו על כמה שהוא רוצה להיות נורמלי. ״כדי להיות רגיל לא מחפשים חברה ובטוח לא את זאת שהרסת לה את החיים.״ אמר סאם כאילו הוא מדבר על ספר, ואני לא אחת הדמויות אלא ביחד איתו מנסה להבין את הסופר. ״אולי הוא חשב שזה יעשה טוב.״ אמרתי, אני מנסה להגן עליו? הרי הוא גרם להכל. ״טוב? ממש לא! איך את מגנה עליו בכלל?״ הוא אמר בכעס. ״סאם תרגע, זה עבר.״ אמרתי. ״עבר? את צוחקת עלי נכון? בגללו את פה! יש לך דים ואת מציירת על עצמך פרפרים ו…״ הוא עצר כשהבין את הטעות שלו. ״פרפרים? ומאיפה את יודע את זה!?״ הסתכלתי עליו בכעס. ״אני…״ הוא עצר. ״קיילי? מה חשבתי לעצמי, שהיא באמת חברה שלי? נווו באמת!״ הסתובבתי בסיבובים ליד העץ. ״לא, זה לא קיילי. זה ניק.״ תיקן אותי סאם. ״ניק?״ הייתי בהלם. למה שניק יעשה את זה. ״אנחנו היינו חברים טובים והוא סיפר לי הכל.״ אמר סאם. ״היינו?״ שאלתי. ״היינו לפני שהוא נפרד ממך. הוא לא אוהב אותך ולא ממש מדבר איתי.״ אמר סאם. ״אז הכל באשמתי שוב!״ אמרתי מעוצבנת. ״זה לא! תכניסי את זה לראש שלך!״ אמר סאם. ״אז באשמת מי?״ שאלתי ועצרתי את הסיבובים שלי. ״באשמת אף אחד, זה הגורל!״ הוא אמר. ״אז למה צעקת על ראין לפני שתי דקות עם זה ׳הגורל׳ שניפגש פה?״ שאלתי בזלזול. ״טעות ברגע של כעס.״ הוא אמר ונשם עמוק. ״עזוב את זה טוב?״ אמרתי. ״למה הבאת אותי לפה?״ שאלתי. ״כי רציתי שיהיה לך נעים לדבר.״ אמר סאם וחייך. ״מממ…״ הנהנתי. ״נחזור?״ שאל. ״בטח.״ עקבתי אחריו לאופנוע, שום עניין לא נסגר…