אפקט הפרפר פרק 14

פרק-14
 בווווו!!!!!״ צרח ניק וקפץ עלי מאחור, התעוררתי בבהלה מזארה והסתכלתי עליו. ״זה היה קל, יותר מההתחננויות שלך.״ לגלג ניק על סאם וחייך חיוך משועשע. ״התחננויות?״ הרים סאם גבה. ״בסדר.״ אמר סאם, הסתובב והלך. ״סאם.״ קראתי לו. הוא הסתובב אלי במבט מפחיד. ״תפסיקי לוסי, נמאס לי להיות הזרוק בסיפור הזה.״ עמדתי בפה פעור ונתתי לו להתרחק, הוא נראה מתוח מאד אבל רציני. ״ברוך שפטרנו.״ חייך ניק. ״מה?״ שאלתי מזועזעת ומבוהלת. ״עכשיו הוא לא אוהב אותך, זה לא טוב?״ החיוך נמרח לו על הפרצוף והגומות היפות שלו הופיעו. ״תוריד את החיוך הזה מהפרצוף שלך, סאם חשוב לי כידיד ועכשיו גם את זה אין לי!״ כעסתי על ניק שלא הבין ופשוט לקח הכל באיזי, דבר מדהים למדי.
״לוסי, תרגעי.״ אמר. ״לא, אתה! אתה לא מבין! אוף!״ כעסתי עוד יותר והחיוך החל להעלם מפרצופו של ניק. ״אני לא מבין, רצית שלא יאהב אותך וקיבלת את זה, רצית שטום לא יאהב אותך וקיבלת גם את זה, רצית שנהיה חברים והנה, גם זה קורה, אז מה הבעיה שלך?!״ שאל וכבר אי אפשר להאמין שלפני דקה הוא היה מאושר. ״אתה…״ ניסיתי להסביר אבל בקושי הבנתי את עצמי. ״אני…״ ניסיתי שוב. ״תוותרי, זה לא ילך.״ אמר והרים את ידיו לאות כניעה. ״מה לא ילך?״ שאלתי בלחץ מבינה מה הוא מנסה להגיד. ״אנחנו לא ילך.״ הבהיר והסתכל עלי, העיניים החומות שלא לא נצצו בפעם הראשונה בחיים. ״ניק.״ ניסיתי. הוא הניד בראשו לאות שלילה. ״לוסי, אני עצוב, אף פעם לא הייתי עצוב מבחוץ! אף פעם!״ עכשיו הוא נראה פגוע, ממש ראיתי מה עובר לו בראש. ״שנים שאני מסתיר הכל בפנים, בחוץ הכל כרגיל, מדהים ויפה ואת, את הפלת אותי. אני מצטער לוסי, אני לא יכול.״ אמר וראיתי שקשה לו לדבר. ״אתה פשוט נפתחת אלי, אנחנו חברים. זה צריך לקרוא.״ אמרתי מיואשת. ״לוסי. אני אוהב אותך.״ חייך ניק. ״בחזרה.״ חייכתי מאושרת. ״ תשובה שגויה.״ ענה. ״נדבר.״ אמר והחיוך חזר אליו, עם הגומות. אבל הניצוץ הקטן שהיה לו בעיניים המדהים הזה, לא היה שם יותר. ״אולי נהיה ידידים.״ הנהן והלך גם הוא. נפלתי על הברכיים. מה עכשיו? שאלתי את עצמי מיואשת. קודם טום בדייט ואז סאם לפני 10 דקות ועכשיו גם ניק. סאם חשתי את השם שלו, הוא היה שם בשבילי תמיד. בהתחלה אני הולכת לטום כמו עיוורת ולא מקשיבה לו ועכשיו אני הולכת לניק אחרי שהוא מכה את טום בשבילי? כמה אנשים כעסו עליו? כמה התעצבנו? כמה הוא נתן? אני מגלגלת את שיערי בידי וביד השניה מורידה את הנעל ומסתכל על הפרפרים הכחולים שציירתי, יכולתי לדמיין אותם עפים. ״אני לא אחתוך אותכם.״ לחשתי ואז הסתכלתי על ידי. ״אבל אותך.״ הסתכלתי על היד במבט בוחן. ״אני צריכה סכין.״ אמרתי וקמתי מהדשא.