אני חלק מהיצירה?! דיאלוג

(שיח בין הבמאית לשחקית, שטח מגולגל בפינת הבמה)
במאית: ספרי לי מה את חושבת עכשיו מה זה מוערר בך אני סקרנית.
חברה: אני קצת בשוק אני לא… (מבולבלת)
במאית: מה שוק זה טוב או רע? (מהורהרת)
חברה: לא יודעת זה מוזר פתאום לראות משהו שכתבתי על במה, שחקנים, תפאורה, תלבושות ממש הצגה עומדת! מוכנה, אמתית ממשית! לא האמנתי שזה יקרה אי פעם! ועוד עם חברה מבימת… עוד שלוש שעות נכנס קהל לצפות בהצגת בכורה…
חברה: אני בהלם, ואני מרגישה שלא הייתי חלק מתהליך היצירה, כאילו זה כבר לא שלי, זה לא שייך אליי (המומה)
במאית: מה זאת אומרת את כתבת את הטקסט איך זה לא שלך! (מתעצבנת)
חברה: כן אבל לא יודעת זה לא איך שדמיינתי את זה… הבימוי, השחקנים הבמה.
במאית: מה אני יעשה שתמיד הייתה לך נטייה לפנטז?! לחשוב יותר מדי, לחלום ובסוף להתאכזב?! (הכעס מתגבר)
חברה: לא! אני לא מאשימה אותך (נבהלת מעצמה, נוגסת לאחור על הבמה, ומנסה להניח את ידה אל כתפה של במאית אך הבמאית דוחפת אותך מעליה)
במאית: זה המקסימום שיכולתי לעשות ועוד שלוש שעות אני מתחילה פה הצגת בכורה עם קהל של אלף איש! ואין לי זמן לשנויים! (מתרתחת ובועטת בכעס בשטיח המגולגל שבפינת הבמה)
במאית: לא אני לא מאימנה שככה את מגיבה הייתי בטוחה שתשמחי בטרוף! הולכת תוך כדי דיבור ופורסת את השטיח בקצה הבמה)
במאית: זה לתפאורה (היא ממלמלת ורצה לצד השיני של הבמה תוך כדי שחברתה מניסה לתפוס את ידה וללפה – פאוזה)
חברה: אני לא כועסת עלייך הכל בסדר ותודה על כל מה שעשתי בשבילי (היא אורמת ברוך ומתיישבת על הרצפה בדרמתיות)
במאית: אה כן את לא כועסת עליי אז אני עלייך עכשיו תשבי בשקט ותסתכלי אמרת טון רגיל ומפנה מתרחקת ומפנה לה את הגב)
(יובל נכנס בריצה והיא תופסת אותו בכוח בידו)
במאית: יובל! יובל! תגיד לעובד תוארה מה שמו.. (היא משתתקת לרגע כדי לחשוב ומחזקת את לפתיתה בו) לא יודעת, לא חשוב (היא מדברת מהר פתאום כאילו מזרזת את עצמה) שיבוא לדבר איתי יש לי כמה שינוים של הרגע האחרון. ולחייליים שיתאמנו על התנועות. ולסופיה שתתלבש, אני רוצה לראות את הקטע החדש שלה. עוד עשרים מתחילה חזרה גנרלית לקראת העלייה לבמה.
יובל: מה? מה לא הבנתי כלום דיברת מהר מידיי
במאית: לא חשוב לא חשוב! תקרא לכולם לפה! (היא צועקת ומשחררת אותו) נו! (היא דוחפת אותו והוא רץ החוצה מהבמה שהיא בעקבותיו)
(יוצאים)