"אני , הפנימייה והמשך חיי " פרק א

אני בת 16 , קוראים לי אליסה ההורים שלי גרושים אני כבר לא בקשר עם אבא שלי שנים…
אני גרה עם אמא בתל אביב בדירה קטנה , אמא אמרה לי יותר מפעמיים על התוכניות שלה להעביר אותי
לפנימייה בלוס אנג'לס היא טוענת שיהיה לי יותר טוב שם לפחות אני מקווה … שיהיה לי יותר טוב , נשאר
לי עוד יומיים להיות בבית ועד אז אני טסה ללוס אנג'לס.
קצת קשה לי לעבור אני יודעת אנגלית ממש טיפה אז היום אמא הלכה לקנות לי ספרים ומילונים באנגלית
בשביל שאני ילמד אנגלית יותר טוב ..
אמא אמרה לי לפחות שעתיים ללמוד אנגלית . למי יש כוח ללמוד היום אנגלית שעתיים ?!
מה אני ילדה משעוממת?! טוב נחזור לעניין עוד חמש דקות אני הולכת להיפרד מהמשפחה וחברים אמא הזמינה את כולם לביתנו בשביל להיפרד מימני לפני שאני טסה אווו…. אני שומעת דפיקה בדלת בטח מישהו בא פתחתי את הדלת וזאת סבתא היא מחבקת אותי ואומרת לי " אוו ילדה שלי אני אוהבת אותך
ואני יתגעגע אלייך מאוד מאוד אבל אני יבוא לבקר אותך שם " ואז סבתא נכנסה הביתה ובהמשך הזמן
כולם התחילו להגיע אמא הייתה במטבח קראה משהו שנשלח לה הרגע אין לי מושג מה זה .
כולם רקדו איתי ורקדתי איתם עם השיר האהוב עליי "what now " השיר קצת עצוב אבל אני פשוט מאוהבת בשיר הזה וואז צרחה הבהילה אותי אמא צעקה לי "אליסה בואי לפה".
אמרתי "אני באה מה קרה?" היא ענתה לי "מהר תסיימי לסגור את המזוודה ואת כל הציוד שלך לא שמתי לב לתאריך הנסיעה שלך וזה עוד שעה בערך יוצאת הטיסה " אמרתי " מה ? לא יכול להיות ! עכשיו לטוס נווו אמא " יצאנו לדרך לשדה התעופה ביציאה מהבית כולם חיבקו אותי כאילו אני איזה מפורסמת והם המעריצים שלי … נכנסתי למעלית אני ואמא יצאנו מהמעלית לכיוון האוטו כעבור 10 דקות אנחנו עדיין בנסיעה ואני מתה משעמום הזמן עובר כמו נצח ..ואחר כך נכנסתי לשדה תעופה וחיכיתי למטוס ואז עלינו
לשרוול של המטוס וראיתי מלא מלא דיילות במטוס אמרתי להם "היי"

המשך יבוא בקרוב ….