אח שלי גיי

ית האחוזה הגדול שעמד במרכז העיר היה שקט בשעה זו של הלילה.
עוזרות הבית, המנקות, הגננים והטבחים סיימו את תפקידם מיד עם חזרת דיירי הבית בשעה ארבע.
עם חזרתם היו דיירי האחוזה מחיים את הבית, צליל עמוק של נער בן שמונה עשר, וצליל פעמונים של אחותו מלאו את המסדרונות המוארים במאות מנורות שמהוות ניגוד לאופיו העתיק של הבית גדול המידות.
אך לא הפעם.
הפעם לשני הצלילים התווספו קולות חדשים.
לא כל כך חדשים למען האמת, אך בכל זאת היה זה ניגוד מבורך.
ליאם נכנס לבית ויחד איתו חמשת חבריו הטובים שחיפשו לעצמם מעט הפוגה מין הלימודים ונענו ברצון להזמנתו.
ליאן לא הייתה בבית והוא התאמץ לא לדאוג.
היא וואדי אצל חברותיה, חשב לעצמו וקיווה שהצדק איתו.
חבריו פרצו למטבח המסודר והחלו להעמיס בהתלהבות על צלחותיהם את שלל המזון שהיה על השולחן וחיכה בסבלנות לו ולאחותו.
ליאם צלצל לליאן אך הגיע לתא הקולי, הוא קילל בעצבנות ודפדף באנשי הקשר שלו, מחפש את חברותיו של אחותו, "היי" יד הונחה עליו, "הכול בסדר עם ליאן? לא ראיתי אותה" אמר ג'יי. וליאם לא הופתע שדבקה בן זוגו מבחין בהעדרה.
"היא לא עונה" אמר בלחץ,
"בדקת עם היא שלחה לך הודעה?" הציע ג׳יי
"בטח שבדקתי, אני נראה לך מפ…
רגע, אתה צודק, חכה רגע" . ליאם פתח את המכשיר הסוללרי ונכנס להודעות, ואכן התקבלה הודעה מאחותו.

"ליאן לא לדאוג לי.
אני ישנה אצל דוט, תעשה חיים ותבלא את הלילה עם ג׳יי.

ליאם נאנח בהקלה, "היא בסדר?" שאל ג׳יי,
"כן. היא רוצה שיהיה לנו פרטיות הלילה" חזר ליאם על תוכן ההודעה.
"הלילה, מה יש הלילה?" שאל ג׳יי מופתע
"יום האהבה?
לא. זה היה לפני שבוע" ענה לעצמו ג׳יי.
"אז מה זה יכול להיות?"
"לא יודע", ענה ליאם, "נשאל אותה מחר".
ואז הפלאפון צלצל וליאן הייתה על הצג "הלו ליאם, הכול בסדר? הכנת הכול, נכון?" המטירה את צרור שאולותיה התמוהות.
"הכנתי הכול למה?" שאל ליאם בחשד, "ליום השנה שלכם" היא התרעמה, "אל תגיד לי שלא זכרת, בשביל מה פינתי לכם את הבית?
"כן, כן, בטח שזכרתי" המצאי לה, 
"מעולה, אז נפגש בבוקר, ותראה לי את המתנה שג׳יי קנה לך".
"מתנה?" ליאם נכנס ללחץ,
"ברור, לא הגיוני שגם הוא שכח".
"אני לא שכחתי" התרגז ליאם. "למה אני לא מאמינה לך? טוב, אני צריכה לסיים. תהנו מהלילה, ושלא תעזו לקום  מוקדם!!! אני אבוא ואני אפנק אותכם, ביי, מתגעגת אליך" אמרה בשקט,
"גם אני אלייך" השיב ליאם, "תעשי חיים".
הוא חיקה שתנתק את השיחה. ואז שאל את ג׳יי "אתה קנית לי מתנה?"
"אני?"  ג׳יי הופתע, "למה שאני אקנה לך מתנה?"
"מסתבר שזה יום השנה שלנו"
. ג׳יי נבוך, "אה… ליאם לא זכרתי" הוא גירד מוטרד את עורפו, "אני יודע, גם אני לא זכרתי…
זאת ליאן, היא רוצה שנחגוג. אפילו פינתה את הבית בשבילנו".
"נו? אז בוא נחגוג, נעיף את הקבוצה הזאת", הוא הצביע על חבריהם, ונעשה את מה שאחותך רוצה".
השקט המיוחל שרר לבסוף בבית לאחר גרושם של חבריהם שלא פסקו מרמיזות גסות וחיוכים מרמזים.
ג׳יי נאנח בעייפות, "חשבתי שהם לא ילכו לעולם".
ליאם צחק, "נראה לך שאכפת להם שכל מה שאתה רוצה עכשיו זה להשכיב אותי? מצדם שיעמוד לך כל הלילה"
"טוב, בסדר בסדר, לך כבר לחדר, כדאי שאחותך לא תכעס עליי".
ליאם חייך, "בוא" הוא משך אותו, "אבל…" ג׳יי סימן בידו על כל הבלאגן במטבח. "המנקות יבאו בבוקר ויטפלו בזה. עכשיו, בוא כבר.
לפני שאני נותן לך לקחת אותי על הריצפה ".
ליאן:
ליאן נכנסה לבית ורגזה על הבלאגן שג׳יי וליאם השאירו, אבל זה לא היה להרבה זמן.
היא הבטחיה לפנק אותם היום. היא הכינה את הפננקיקים, הביצים, הנס ורוגלך שהועמסו על מגש, והועלו אחר כבוד לחדרם המשוטף.
"ליאם, אני נכנסת!" קראה ונכנסה.
שני הנערים היו חבוקים אחד בזרעות השני, וישנו שנת ישרים.
ליאן הניכה את המגש על השולחן ונגשה להעיר אותם, "ליאם תתעורר" היא נערה אותו, "אחח לני, כל הגוף שלי תפוס, אל תגעי בי".
"תעיר את ג׳יי!" פקדה עליו.
והתעלמה מהנשיקות והצחקוקים שבאו אחרי פקודתה .
"אני שבע", אמר ג׳יי והתרומם מהמיטה. "לעזור לך לקום? שאל בחיוך, ליאם רטן. "לך תתאבד" והתרוממם נוקשה מהמיטה, "ליאן תזמיני לי תור בספא". ליאן סרקה אותו בעינייה, "לא! שג׳יי יטפל בך" קבעה,
"מה? למה אני?" ג׳יי התרעם,
"כי בגללך הוא ככה. נהנת לעשות איתו אהבה ולפרק אותו, עכשיו תדאג שהוא ירגיש טוב"
"אבל.." ג׳יי אמר, "בלי אבל! אני הולכת ללימודים, וחסר לך ואתה לא מטפל בו טוב, אחרת, אני אדאג שלא תוכל להשכיב אותו בגלל שיהיה חסר לך מרכיב מאוד נחוץ בשביל זה". אמרה ליאן ועזבה מותירה את ליאן לטיפולו של ג׳יי