אור הירח – פרק ראשון.

המעלית הגיעה לקומה השלישית בהשמעת חריקה. "בניין ישן." אמר אליוט.
למרות שניסה להסתיר זאת, טרייסי ראתה שהוא פוחד מהמקום, ואם אחת מהן הייתה נשארת בבית הוא לא היה הולך.
אבל זה יום שישי. ובימי שישי הם תמיד היו ביחד.
"נכון," אשרה בל. "זה מדליק אותי."
טרייסי גלגלה עיניים וצלצלה בפעמון. "סטפן מדליק אותך, לא הבית שלו."
בל החמיצה לעברה פנים וסדרה את הקשת שהייתה על ראשה, ומשכה את שמלתה האדומה למעלה.
"אני מוכרח להודות," לחש אליוט לטרייסי באוזן "הכנתם תחפושת מדהימה."
לא היה קשה להבין שהוא לא התכוון לזה באמת. שהוא משקר, הוא לא ממצמץ, אבל בכל זאת טרייסי בחנה את הלבוש שלהם.
טרייסי ובל התחפשו ביחד, מלאך ושטן. בל התעקשה להיות השטן מכיוון שיש לה רק שמלה אדומה בבית, אבל טרייסי ידעה שהסיבה האמיתית היא שלבן נראה עליה זוועה. בתור חברה טובה, טרייסי רק הסכימה לסידור ולבשה שמלה לבנה, וקשת מגרדת שנצנצים לבנים תקועים בעיגול הפלסטיק.
אליוט, לעומת זאת, התחפש לחיה מוזרה בצבע ירוק עם אוזניים זקורות וארוכות.
נו, חשבה לעצמה טרייסי, עוד יצור מהמשחק הבידיוני שלו.
נערה גבוהה ובלונדינית פתחה את הדלת, בידה היה קוקטייל. "היי!"
החבורה נכנסה, והבלונדה סגרה את הדלת מאחוריהם, חזרה לבר.
בל לחשה לטרייסי, "אני הולכת לאחל לסטפן מזל טוב."
כן- ועל הדרך להחליף איתו רוק, חשבה טרייסי.
היא לא שנאה את בל, כמובן שלא- היא הייתה החברה הכי טובה שלה, אבל סטפן היה יצור מתועב שהחליף חברות כמו שהחליף גרביים.
לא משנה מה טרייסי אמרה, כמה בנים נסתה לשדך לה- בל הייתה קרועה לו על התחת.
טרייסי הסתובבה לאליוט, אך גם הוא לא היה שם.אחלה בילוי של ביחד, חשבה.
היא התיישבה על אחד הכסאות שהיו סביב הבר וחפשה בעיניה את בל.
"טרייסי, " נער קפץ לידה, "לא חשבתי שתבואי."
זה היה סטפן. איך סטפן מכיר אותה בכלל? "למה חשבת ככה?"
סטפן צחק והעיף את הפוני השחור שלו לאחור. "נתת לי את הרושם שאת שונאת אותי."
אולי זה כי אני באמת שונאת אותך, חשבה טרייסי ברשעות, אך רק חייכה קלושות.
"למען האמת," נצלה את ההזדמנות לעזור לחברתה. "בל משכה אותי, היא חושבת שצריך לבוא לכל מסיבה."
סטפן נראה שקוע במחשבות ."בל? הבלונדה? היא חמודה. לוהטת כזאת,"
טרייסי הייתה בטוחה שהיא מדמיינת, הוא באמת אמר את זה ליד החברה הכי טובה שלה הרגע?
"מה אתה רוצה, סטפן?" טרייסי הפסיקה להיות מנומסת והחלה לאבד את הסבלנות.
"אני רוצה מתנת יום –הולדת." אמר סטפן. כנראה שהוא ראה את המבט המופתע על פניה, כי מיד הסביר את עצמו. "אני רוצה את המספר טלפון שלך."
טרייסי הסתכלה עליו בשוק. הוא לא…
זה קרה בלי שהיא שמה לב כמעט,
רגע אחד הוא עמד לידה- בשנייה שלאחר מכן הלחי שלו הייתה אדומה.
טרייסי צפתה שהוא יעיף אותה מביתו, אבל זה לא קרה.
הוא פשוט קם מהכיסא, לאט ובזהירות, וחזר לחברים שלו.
סטפן לא היה כזה. הוא לא היה נותן לזה לעבור בכזאת קלות. הוא מתכנן משהו.
אליוט קפץ לידה, בכיסא שסטפן ישב עליו כרגע, עם שתי כוסות עם משקה שחור בפנים.
בהתחלה חשבה שזה בירה שחורה, אבל כשלגמה זה היה בסך הכל קולה. "מה זה היה?"
טרייסי משכה בכתפיה. "הוא רצה את הטלפון שלי."העיניים של אליוט עמדו לצאת החוצה.
"ואת אמרת לו לא?!" אליוט נראה מחורפן ."לפחות היית ממציאה טלפון, מה עבר לך בראש שהבאת לו סטירה?!"
"כל הכבוד!" בל קפצה על הכיסא השני, משום מקום. "למי הבאת סטירה?" שאלה שלקחה את המשקה של טרייסי ולגמה ממנו.
אליוט פתח את הפה להגיד משהו, וטרייסי הסתכלה עליו במבט מזהיר. "אני רץ לשירותים."
יופי של התחמקות, חשבה טרייסי. "אז, טי, למי העפת סטירה?"
המוזיקה הונמכה, ובמקומה הוחלפה מוזיקת סלואו. טרייסי, שידעה איך לנצל את הדברים שקוראים לטובתה אמרה, "זאת ההזדמנות שלך! סטפן יכול להזמין אותך!"
בדרך כלל בל הייתה פקחית, אבל בכל הנוגע לסטפן היא מאבדת את הראש.
בל קפצה מהכיסא במהירות ורצה לעמוד ליד סטפן, ולעשות, נו טוב- את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב.
טרייסי נאנחה בהקלה, היא פתחה את הטלפון שלה-
השעה 2 בלילה, 4 שיחות שלא נענו ואס אמ אס.
המסיבה הייתה אמורה להגמר עכשיו- אבל המסיבות אצלם אף פעם לא באמת נגמרות מתי שאומרים. טרייסי נאנחה והחזירה את הטלפון לכיס שלה.
רק עוד כמה שעות של שעמום.