אולי יש תקווה .

אולי כ"כ כעסתי שלא ראיתי את האור שבקצה המנהרה ?
כעסתי עליו כל כך, לא התכוונתי לסלוח עד שהבנתי שהסוד פה זה סבלנות .
הייתי צריכה לחכות, שהוא יבוא אליי, ולא להפך,
לחכות .
ולחכות, ולקוות שזה יקרה .
וזה יקרה רק אם את תרצי את זה כ"כ חזק ותחשבי על זה כל הזמן, זה יקרה, בסופו של דבר .
בזמן ההמתנה,
אני מסתובבת בעולם שלא מזמן התגלה לי מחדש,
האמנתי בכל דבר שאמרו לי,
הייתי כל כך טיפשה,
ועכשיו זה מוחזר לי .
מעכשיו אני לא מאמינה בשום דבר,
כל מה שאני רוצה לפעמים זה לאסוף את הדברים החשובים לליבי ולברוח .
אבל אז אני חושבת שאני אהיה חסרה למי שבאמת אוהב אותי,
ואז אני מסדרת את כל הדברים בחזרה,
ומקווה ומחכה שוב .
אבל כמה זמן אצטרך לחכות ולקוות ?
כמה זמן אני אקווה ואחכה לעולם טוב יותר,
עוד כמה ?