תחרות של פירפיר 3>

עבר כבר חודש מאז שתבל הגיעה לפנימייה.
לא יצא לי לדבר איתה.
אנחנו לא באותה כיתה, לא באותן הקבצות… ליאב אומר שאני סתם פחדן שלא רוצה לגשת אליה, אז אני מחפש תירוצים.
הוא אומר שיכול לצאת מזה משהו.
ביני לבין עצמי אני יודע שאני מפחד. מפחד שהיא תגיד לי שאני משוגע, או שיש לה כבר מישהו… או שפשוט לא יצא מזה כלום. שאני לא יודע עליה כלום.
אני חושב שאני מעדיף להסתכל עליה מרחוק, צוחקת, ולא לסכן את זה בלאבד אותה. אני יודע שאם היא תבכה אני אהיה עצוב. אם משהו יקרה לה אני ארצה לעזור. אבל בשבילה אני סתם עוד ילד בפנימייה. בשבילה אני סתם עוד ילד בפנימייה שקוראים לו אריאל והוא לא מכיר אותה.
וזה הורג אותי.
וזה מעצבן אותי.
וזה מעצבן אותי יותר מכל דבר אחר בעולם הזה.
אבל אין לי שום דבר לעשות בנוגע לזה…
כנראה שאני פשוט אצטרך לשכוח מהחלומות המטופשים שלי, להכיר איזה מישהי ולהמשיך הלאה…