תודה

זה לא באמת חשוב או משהו, סתם רציתי לומר משהו.
אז עברתי על סיפורים ישנים לאחרונה, והבנתי שני דברים.
הראשון הוא, ובכן, שאני אחד היצורים הפתטיים ביותר שנראו על פני האדמה, אבל עם זה אי-אפשר לעשות הרבה, כי זה האופי הדפוק שלי.
והשני הוא, ובכן, שהאתר הזה מלא באנשים מקסימים שכותבים תגובות מדהימות שגרמו לי לחייך, אפילו עכשיו, כשאני כבר לא מרגישה את אותם הדברים שהרגשתי אז, ואולי דווקא בגלל זה, בגלל שתגובות שכתבו לפני כל-כך הרבה זמן עדיין גורמות לי להרגיש כל-כך, לא יודעת, כאילו אכפת לאנשים, ואני מניחה שזה משמח אותי, אז אני מניחה שמה שאני מנסה לומר, זה, תודה.
אני מניחה שזו מילה קטנה מכדי להביע את מה שאני באמת מרגישה, אבל יהיה צורך בכול-כך הרבה מילים ורגשות, ואני חוששת שתשתעממו אחרי השורה השנייה, אז אני מצמצמת הכול אל תוך מילה אחת קטנה, תודה.