שנה באתר

וואו. זה הדבר הכי מרגש שכתבתי.
במשך שנה שלמה רק חיכיתי ליום הזה. ליום שאני אומרת בקול "שנה באתר! שנה באתר!
והנה היום הזה
ש נ ה באתר!
אני זוכרת שישבתי וחיכיתי. רק רציתי להתקדם פה. רציתי להכיר חברים, לכתוב, לקרוא…
וואו. לחשוב שמאז שחשבתי "זהו זה! אני מתחילה כתיבה חדשה! והפעם אני מתחילה סיפור- ומסיימת! אין מצב שלא!" כבר עבר שנה.
ובאמת סיימתי. וזה גורם לי להתרגש.
שבכלל נכנסתי, ולא ידעתי ששנה, וסתם הסתכלתי לראות מה חדש, והנה אני רואה ב"סיפורים לפני שנה", את הסיפור שלי. את הסיפור, שאפילו לא מספר עליי, זה הסיפור שהוא אני. שהוא חלק ממני. שאני המצאתי אותו, שאני יצרתי אותו. "ממנודה ל… מקובלת?"
ואני באמת מתרגשת ואני עוד מעט בוכה פה.
ואני ממש לא מגזימה.
האתר הזה שינה לי את החיים.
אני לא מאמינה שעברה שנה מאז שפתחתי את המשתמש. אני עוד זוכרת את היום הזה.
אני זוכרת כמעט הכל.
תודה רבה לכם.
הכי בעולם.
על כל מה שעברתי, על כל מי שדיברתי איתו, על כל הזכרונות שיהיו לי.
אני ממש אוהבת אתכם. ממש. תודה על הכל.
אוהבת תמיד,
לאב בוקס.