צוות

קודם כל, לפני הכל, לפני העלאת הזכרונות, והתודות, אני רוצה להתוודות. כל השנתיים האלה היית דמות מאוד חזקה ונבונה, היית דמות משלימה. יש לנו תכונות שעובדות טוב אחת עם השניה. אני חושבת שבחיים לא הייתה לי דינמיקה כזו חזקה עם מישהו. בזמן האחרון אני מרגישה שהדינמיקה שלנו משתפרת, והיחסים שלנו נהיים קרובים יותר. הם לא נהיים יחסים רומנטים ואפילו לא מתקרבים לשם, אבל יחסינו נהיים יותר חבריים. אם לדוגמה לפני שנה לא החלפנו מילה על מה שלא בגדר התפקיד שלנו, עכשיו אני מרגישה חופשיה, קלילה יותר לידך. אני יכולה לספר בדיחות, יש לנו בדיחות משלנו, יש לנו חוקים וקווים אדומים משלנו. במשך כל הקשר שלנו השתוקקתי לזה. לאחרונה חיי האישיים קרסו. הגבולות שלי התפזרו אחד בשני, חיפשתי יותר מדי על מי להישען. אתה היית אחת האופציות. חשבתי לעצמי, איך עד עכשיו לא התאהבתי בך? אתה ישר, מצחיק, חם, יש בך כל מה שאפשר לרצות. אתה בנוסף גם נראה טוב. התפתחה לי זיקה כלפיך, משהו שלא היה בעבר. כל מי שאיתך אני רק מקנאה לה. במיוחד בת הזוג שלך. אני מרגישה שאני רוצה רק להיות איתך. עוד תירוצים להתקרב ולגעת בך. עוד שיחה או מילה כי אני חייבת את זה לעצמי. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אתה דמות גברית דומיננטית בחיי ולא אוכל להתעלם מזה. עצם התפקיד שלנו הוא זה שמחייב אותך להתייחס אליי ולהתחשב בדעותיי, לדבר איתי ולהיפגש איתי בשעות הפנאי. אני יודעת שאם לא היינו מחוייבים לכך הקשר שלנו לא היה נראה ככה. ולדעתי לא היה לנו בכלל קשר. אבל, אני רוצה להיות אופטימית ולהאמין שכן היינו מתחברים במוקדם או במאוחר גם בלי התפקיד שלנו. אני מאוד שמחה שאני אחת כזאת שנותנת מעצמה המון, ובסוף מקבלת את מה שמגיע לי, ושמחה שגם אתה כזה, כי אם לא היינו, היינו מפוצלים כרגע. כל אחד במקום אחר בעיסוקים שונים. אני תמיד אזכור איך היית כילד קטן. אליל הבנות, חביב המורה, המקובל. תמיד קינאתי בך. תמיד היית טוב יותר מכולם. אני לא אשכח איך פעם שנינו נבחרנו להביע את חוות דעתנו כי שנינו היינו הכי טובים מכל הקבוצה. עלינו סמכו ולא על אף אחד אחר, כבר אז כילדים. ולאחר מכן, שאתה תמיד חוזר ואומר, ודואג להדגיש שבאשמתך החלטתי לוותר על שגרת החיים שלי, ועל הנאה צרופה ופעילויות קבועות פעמיים בשבוע. במשך יותר משנה לא חשבתי עליך. שנה אחר כך, כשחזרתי, ראיתי איך יחסי הכוחות השתנו. לא הייתי דומיננטית. לא הייתי חזקה. הייתי "אחות של" והייתי צריכה להחזיר לעצמי את המקום שלי. שנה שלמה התבלטת, הראת את עצמך, הוכחת את עצמך, וכרגיל התחבבת על כולם. הגיע הרגע הגורלי, הרגע בו בוחרים לנו את תפקידנו להמשך הדרך. כשבישרו לנו שאנחנו חולקים תפקיד למשך השנה הקרובה התמלאתי פחד. אנחנו בכלל לא מכירים אחד את השני, איך נתפקד? אני לא טובה מספיק בשביל זה. עוד לא הספקנו להתחיל את השנה וכבר חווינו את הנטישה הראשונה שלנו. לקח לי זמן להתאפס על עצמי. הרי קיבלנו תפקיד שדורש מאיתנו להיות הכי טובים שאפשר. אתה ישר לקחת את המושכות לידיים שלך. זה היה מאוד מרשים. הרגשתי שאתה הבוס שלי. הייתי מאוד שאננה במשך כל השנה. לא היה בינינו שיוויון, תמיד אתה היית יותר חזק ויותר טוב ופרקטי. במפעל האחרון, במשימה האחרונה, ארבעת הימים האחרונים השארת אותי לבדי. לא היית שם בשביל משענת. הייתי צריכה לעשות הכל בעצמי, והתמודדתי, זה לא שנפלתי. אבל הייתי שחוקה ועייפה והיה לי קשה לתפקד בעצמי כשבמשך כל השנה הייתי תלויה בך. היית איתי גם כשלא היית איתי. הרגשתי שאתה סומך עליי, הרגשתי שיש לך אמון בי. הוכחתי את עצמי בפניך בפעם הראשונה. לקראת סוף השנה עלה הנושא של התפקידים לשנה הבאה. כמובן ששיתפתי אותך בשאיפותיי ורצונותיי, הצלחתי איכשהו לשכנע אותך לבקש את אותו התפקיד שאני ביקשתי. הייתי נורא שמחה, דמיינתי שאנחנו חולקים עוד שנה. והבטחתי לך שבשנה הבאה אעשה מה שצריך, ולא אהיה אדישה, אמלא את תפקידי. שינית את בקשתך, התחרטת. הייתי עצובה מכך אך ידעתי שישימו אותנו ביחד, כי צוות מנצח לא מחליפים. כשנודע לי שקיבלתי את תפקידי שמחתי שמחה שמיימית, אך כשתפקידך עוד לא הוכרז פרצתי בדמעות. אנשים הסתכלו עליי מוזר, אנשים לא הבינו מה כל כך היה לי חשוב להיות איתך שוב. הם לא יבינו בחיים, כי זה התפקיד שלי. הדינמיקה שלנו. הבדיחות שלנו. הכל שלנו. יצאנו למסע השני, ואיתו גם המון מכשולים, ירידות, עליות, אך לא נשברנו בדרך. היינו מחוסנים. כבר לפני שהתחיל המסע השני, גם שם חווינו נטישה. ידענו שעדיף לנו. אנחנו מסתדרים יותר טוב מבלי שיהיה מישהו מעלינו. אמנם היינו צריכים גוף שיסדר לנו את המחשבות, אך בפועל הסתדרנו מעולה. השנה נתתי מעצמי מעל ומעבר. אני מרגישה שמאמצינו שווים סוף סוף. שאתה לא הבוס שלי, אלא שאנחנו הבוסים של עצמנו. לא הייתי תלויה בך ובפקודות ובקשות שלך. ידעתי מה אני צריכה לעשות בעצמי, ואני יכולה להגיד שאתה זה שלימדת אותי איך לעשות את זה בדרך הנכונה. אומרים שמנסיון לומדים, אבל אני אומרת, שמצפייה וחווייה לומדים. הכל תלוי עם מי אתה הולך בדרך, עם מי אתה עושה את המסע. יש בך כוחות שבלתי יתוארו, אתה חזק, אתה אסרטיבי, אתה יודע, אתה בעל ניסיון, אתה יצירתי, אתה כל יכול. אתה יודע לנהל את הזמן שלך בצורה הנכונה ביותר. אתה יודע ללמוד מטעויות. אתה יודע להתעניין ולשאול שאלות. אתה לא מפחדת לטעות וליפול, ואם כן אתה לא מתבייש בכך. אתה יודע לעשות דברים בלי ליפול, אתה יודע לקבל את התמיכה שאתה צריך. אתה הבן אדם שאני הכי מעריכה בתקופה הזו של חיי. אתה יודע מהו גבול הטעם הטוב. אתה בהחלט הציוות הכי טוב שיכלו לשים לי. אני חושבת שלולא אתה, אני הייתי מחפשת עדיין מה אני רוצה שתהיה דרכי, ולא הייתי בטוחה בעצמי וביכולות שלי, ובטח שאחרים לא. לא הייתי מרשה לעצמי לחשוב על דרכים להתקדם ולפרוח. אני מודה לך שהיית אתה, סובלני, מבין, עדין. תודה על שנתיים מהממות שבהן חלקנו חוויות חלקן טובות חלקן רעות. תודה על ידע ורעל שטמעת בי. מי שאני היום, ותפקידי ודרכי בעתיד הם בזכותך. אני כבר רואה את זה כמו שראיתי בשנה שעברה, רק ההבדל הוא שעכשיו גם אתה רואה את זה.