פשוט לא הצלחתי לישון

אני לא מצליחה לישון.
סרטים של זכרונות ופנטזיות שהייתי רוצה שיקרו רצים אצלי בראש,  תמיד לפני שאני רוצה להירדם.
למה משהו כמו רגש צריך לכבוש את הצורך הבסיסי לשינה ?
או להעמיס מועקה של חצי טון מעל החזה?
למה כל מחשבה על יד של אחרת שנוגעת בך או מבט ישיר בעיניים שלך גורם לי לשים לב שכל הפנים שלי כבר רטובות מדמעות ?
כל שיר שקט מזכיר שהיינו נשכבים בשתיקה על המיטה , בחדר חשוך , שיש שני חריצים בתריס שמאירים עלינו , ובועה קטנה מוגנת , שבה יכולתי להירדם , לקום בבוקר כדי לנשק את הגב שלך , להסתובב ולהיות עטופה בין הזרועות שלך כמה שניות אחרי .
כמה הרגשתי מוגנת , בין כל הכאב שגרמת לי , הרגשתי מוגנת . יש מישהו אחד בעולם שקיבל אותי .
האם עשיתי טעות ?
האם ויתרתי מהר מידי עליך ? עלינו ?
כל כך כואב לי עכשיו שכבר שכחתי כמה סבלתי כשהיינו ביחד .
ומה עם כבר באמת לא תאהב אותי ? הזמן יעבור ולא יחכה שהדרכים שלנו התנגשו חזרה .
אלוהים שאם קיים ונמצא שיעזור לי כי אני אוהבת אותך וזה הדבר הכי קשה שחוויתי .
לא עבר שבוע ואני מרגישה שהכאב לא יעבור לעולם .
זה הסופש הכי קר וריק שהיה לי כי אתה לא היית כאן איתי בבית.
ולא הכנו אוכל ביחד .
ולא עישנו סיגריה .
לא ראינו סרטונים מפגרים שלך .
לא שכבנו .
לא אמרת לי "אני אוהב אותך" .
אז בירכתי לשלום עוד לילה חסר שינה , שותה כוסות תה ומנסה לראות סדרה שאולי תעלים כמה שעות מלחשוב על הגעגוע שלועס לי את הלב.
בירכתי את הדמעות שמזכירות לי שאני כן בנאדם שמרגיש , והאנושיות עוד לא התאדתה ממני .
בירכתי את הזכרונות מהאלבום הנעול אצלי בפלאפון שמזכירים לי כמה אהבנו פעם , כמה טהורים היינו .
לא בירכתי את הצד הריק במיטה , שלא מכיל יותר את הריח שלך , ורק מקרין לי קור ומעיק עליי .
האם מתישהו תחזור למלא אותו ?