פריקה *~*

היי, אני ממש מקווה שמישהו יקרא את זה ויוכל לעזור לי :)
יש לי הרבה מטען שיושב לי על הלב כבר כמה זמן ואין לי כל כך למי לספר את זה..
לחברות שלי כבר סיפרתי כמה וכמה פעמים והנושא הזה די חרוש, למשפחה שלי נמאס לשמוע תלונות אז.. החלטתי לפרוק כאן ואולי יבינו אותי :)
השנה אני נמצאת במכינה קדם צבאית, וברוך ה' טוב לי שם מאוד (חוויה מתקנת לתיכון אפשר לומר).
יש לי שם המון חברים ואני פחות או יותר מסתדרת עם כולם. באמת כיף לי שם למרות שלא חסרים קשיים על הדרך (כמובן..)
ועכשיו לפואנטה-
יש איזו ילדה שיש לי רגשות מאוד אמביוולנטיים כלפיה (שני רגשות סותרים) ולא בקטע רומנטי או משהו. פשוט בתור וחברה אני מסוגלת לשנוא אותה ולאהוב אותה ביחד.
הקטע שהיא יכולה להיות מצד אחד החברה הכי טובה שלך, הכי חמודה, הכי אוהבת, מקשיבה, צחוקים ומבינה ובקיצור- חברה מעולה. באמת. כשהיא ככה אני באמת אוהבת אותה.
מצד שני, היא יכולה להיות פשוט בלתי נסבלת.
היא ילדה מאוד (מאווווד) שתלטנית, היא יכולה להתנהג כאילו היא אשת חינוך ולהתנהג כאילו היא חלק מהצוות או משהו כזה ולהתנהג במין התנשאות מעצבנת כזאת. נגיד אם היא צריכה להודיע משהו ואני צריכה ללכת לשנייה לשירותים אז היא חושבת שיש לה סמכות לאשר לי ללכת לשירותים וזה כל כך מעצבן כאילו מי את בכלל?!
או נגיד כשיש לנו זמן ניקיונות אז היא כאילו מוודאת שאני עושה את העבודה שלי כזה ואומרת לי מה עוד לעשות וכל הזמן גם בכלל היא מהאנשים האלו שכשיש להם אידאה היא חייבת שכולם יחשבו כמוה או אם נגיד בטעות שפכתי משהו על הרצפה אז היא ישר תגיד כזה "תנקי את זה!" כאילו התכוונתי להשאיר את זה ככה ופשוט ללכת.
ונגיד היא מעירה לי מלא פעמים על דברים שהיא בעצמה עושה אותם כמו "את לא חייבת לדעת הכל, את יודעת!" והיא בעצמה תמיד חייבת להיות הראשונה לדעת הכל. או "את חייבת לעבוד על הטקט שלך!" ולה בעצמה יש מלא פליטות פה חסרות טקט.
הייתה תקופה של מתיחות בינינו ופתרנו את זה ועכשיו יותר טוב. אבל עדיין זה ממש מעצבן אותי לראות את הדברים האלה מהצד וכשזה מופנה כלפיי לפעמים אני לא תמיד יודעת מה לומר באותו רגע ואני די חסרת אונים ואני לא רוצה לריב איתה כל הזמן על קטנות כי אני הכי לא ככה. אבל מעצבן אותי שהיא מרגישה שהיא לוקחת אחריות על הקבוצה כאילו, יש מספיק מדריכים אז תירגעי עם זה!
ויש לה קטע כזה עם לתת לאנשים כינויים ממש דפוקים ואם אני במקרה קראתי ככה לאנשים אז היא ממש לוקחת את זה קשה אבל היא בעצמה קוראת לאנשים לפעמים בכינויים שאני או אחרים נתתי אז אין כאילו לך זכות לומר לי מה לעשות מעצבנת!
או נגיד אם אמרתי משהו שהוא לא נכון אז היא ישר תתקוף ותהיה חייבת לתקן אותי מיד בשביל להראות שהיא יודעת ובכלל לתקן שגיאות דקדוקיות שזה מחרפן וזה מתנשא! דוגמא? למשל פעם אחת הבנות שאלה אותי משהו ועניתי לה לפי מה שחשבתי ואז אותה ילדה אמרה "זה ממש לא נכון!" ומיד אמרה את התשובה הנכונה ואז "ככה שמה שאמרת עכשיו הוא ממש לא נכון!" כאילו- מי את בכלל?!
שלא לדבר על זה שהיא גם מתפרצת לדברים של אחרים ונותנת לאנשים תחושה שהיא מנסה לשנות אותם (ככה אני לפחות הרגשתי) ומסיקה מסקנות לפני שהיא בודקת עובדות ושלא לדבר על כמה היא שופטת אנשים כל הזמן..
בקיצור, משהו בשתלטנות שלה גורם לי להרגיש במין מתח קבוע כזה של "מה יהיה הדבר הבא שהיא תעיר עליו" או לוידעת. אני לא מצליחה להרגיש משוחררת לידה ואחר כך היא באה אליי בטענות שאני לא מתנהגת כמו מי שאני וכו'.
מאז שדיברתי איתה דברים השתפרו אבל חלק עדיין לא וכבר כמה פעמים דיברנו והיא אמרה לי שאני "מתישה אותה עם השיחות יחסינו לאן האלה" ככה שלדבר איתה זאת לא אופציה.
גם יש איזה קטע שאם היא תשמע אותי מדברת עם מישהו על משהו היא תהיה חייבת להתערב, או אם מישהו אחר רב עם מישהו היא תהיה חייבת גם להיכנס לקטטה.
אני מרגישה שכשאני רואה אותה אני צריכה להיזהר ואני לא יודעת איך להתייחס אליה תמיד כי יש פעמים שהיא תהיה הכי חברה ונחמדה ואז אני אזרום כמובן אבל יש פעמים שהיא כזה תהיה לא ברורה ולא תתייחס אליי ולא יהיה לי ברור אם היא כועסת עליי או משהו כזה ואז אני גם אתעלם עד שהיא תיזום איזושהי אינטראקציה (יש לה מצבי רוח, כן..)
למשל כשיש לנו טיולים של המכינה (בתחילת שנה חולקנו לועדות והיא בועדה שאחראית על הטיולים) אז היא לוקחת את תפקיד המדריכה עלינו וזה כל כך מעצבן ומוציא לי את החשק לצאת לטיולים. או אם נגיד אני אומרת שאני לא יכולה לצאת לכל הטיול בגלל בעיות רפואיות (וזה קרה) אז היא תפרש את זה כאילו אני מוותרת לעצמי ושסתם לא בא לי לצאת לטיול ותיקח את זה אישי והכל..
יש לה גם קטעים של הערות ממש לא מתאימות. למשל באחד המד"סים שהיו לנו בבוקר (מד"ס בשפת צבא= שיעור ספורט) שהייתי נוכחת אבל לא השתתפתי באמת כי לא רציתי (שזה כבר עניין שלי עם עצמי) אז החצופה הזאת פשוט אמרה "אני לא מבינה למה במד"סים את לא משתתפת כשיש לך אפשרות לעשות את זה בחינם אבל לחדר כושר את משלמת מלא כסף ואת כן הולכת!" כאילו- מי את בכלל, יזונה?! מה אכפת לך מה אני עושה ואם אני משתתפת במד"ס או לא?! קיצר- הבנתם מה אני מתכוונת..

וואו, אני ממש שמחה שפרקתי את זה ! זה ישב לי על הלב מלא זמן וחשבתי שאולי תוכלו לתת לי טיפים איך להתמודד איתה כי אני עדיין לא מרגישה שאני יודעת איך לאכול אותה..

ותודה ענקית למי שקרא את זה עד הסוף, אני מעריכה מללללא! באמת! ♥