על כתיבת סיפורים המתרחשים ב״ימיי הביניים״

במהלך שהותי באתר הזה, נתקלתי בסיפורים רבים המתרחשים בתקופה המזכירה את ימיי הביניים.
בסיפורים אלו מצאתי טעויות היסטוריות רבות, למשל, ברבים מהסיפורים האלו, ישנם כלים שהומצאו רק ברנסנס. כדוגמת פסנתר או תותח (שהומצא למעשה בסוף ימיי הביניים).
אפילו נתקלתי בסיפור אחד שכלל (תחזיקו חזק) רובה לכל חייל!!!

חלק מהטעויות הן טעויות הקשורות לאוכל, לא רבים יודעים זאת, אבל בימיי הביניים לא היה סוכר, ותבלינים מעבר למלח ופלפל היו מעדן השמור לארועים חשובים בלבד.

בעיה חשובה נוספת, היא (כפי שאני קורא לה) ״בעיית או דבש או עוקץ״.
הבעייה היא, שהסיפורים מתמקדים או ב״דבש״ יענו מציינים את האבירים הנוצצים והגבירות בשמלות מלמלה. וקרבות לא אמינים (ארחיב על כך במאמר הבא) מול פראים צמאי דם, וכו וכו.
הגישה השנייה, היא גישת ה"עוקץ", פירושו להתמקד בכמה שהאצולה שיעבדה את האנשים האומללים, וחוסר הצדק המשווע וכמה טוב שכל זה כבר מאחורינו.
עכשיוו אתם בטח שואלים: "היי! למה אתה אומר שזו בעיה, שכל אחד יבחר ז'אנר ויכתוב בשיטת "דבש" או "עוקץ". מה הבעיה שלך?!"
הבעיה היא,שכאשר אתה קורא סיפור שהוא רק "דבש" או רק "עוקץ", מתעוררת אצלך תחושה של "היי, משהו כאן חסר" אבל אתה לא יודע מ-ה- -ז-ה.
למעשה ימיי הביניים הם שילוב של ה"דבש" וה"עוקץ".דוגמה טובה לכך היא סדרת "שיר של אש ושל קרח" שלא רבים יודעים זאת, אבל יש שם סיפור לא רע גם בלי הזימה כל דף שלישי.

אולי זה יראה לכם מפתיע, אבל מה שאתם חושבים שהוא חטא נתעב, הייה בימיי הביניים וגם ברנסנס, דבר לגיטימי לחלוטין.
למשל, סחר עבדים. בימיי הביניים הייתם יכולים לדבר עם אדם מדהים שהוא אדם טוב ומתחשב. ואז לפתע, כדרך אגב, הוא היה אומר שהוא סוחר עבדים. זה אולי מזעזע, אבל זה (ועוד הרבה דברים) היה (אתם יושבים?)
חוקי ולגיטימי. בזמנים ההם, הדעות, השאיפות ובכללי התרבות, היו שונים במאה ושמונים מעלות. המאות ה19-20-21 כללו מהפך חסר תקדים, בזמן קצר מאוד (יחסית).

הטעויות ההיסטוריות, כוללות גם מערך מלחמה שגוי, בתקופה שהוליווד מנחילה לנו התקפות של צבא פרשים אבירי על אספסוף ברברי, (אהם אהם, פיטר ג'קסון שהשחית את שר הטבעות והפך את ההתקפה של רוהן בפלנור לזבל קולנעי) אנו לפעמים שוכחים שעדיף להכות באויב לא מוכן, באישון לילה.
העצה שלי היא פשוטה:
תלמדו היסטוריה במקום לראות סרטים!!