סיפור חדש
היי כאן החופרת שכותבת את "המכשפה הנודדת" (הסיפור ההזוי הזה עם מיליון הפרקים)
אתם יכולים לפנות אלי גם כמלי או זואי.
אז ככה, רציתי להתחיל לכתוב סיפור בשם "על דת ואהבה", אין שום צורך בהרשמה כי זה סיפור אמיתי, עלי, שאני מתכננת לספר כבר הרבה זמן. זו גם הסיבה שאני יכולה בקלות לדחות אותו.
אין בו פנטזיה (למרות שאני עדיין חולמת), שזה עשוי להרתיע טיפה את רוב הקוראים שלי שמתחברים דווקא לצד הזה, וזה בסדר.
השאלה: האם לדחות אותו עד שאני אגמור את המכשפה הנודדת 1+2 או להתחיל עכשיו? אני מאוד מודאגת שזה לא ישאיר לי זמן אליו, ואני מעדיפה בהרבה את סילם וארו על עצמי.
מה אתם אומרים?
תקציר:
זה היה בית ספר דתי. לא שאלתי מדוע נשלחתי אליו, אולי כי הייתי קטנה מכדי לשאול. אבל הגיל לא גורם לזה להיות פחות אמיתי.
אנחנו לא דתיים, מעולם לא היינו. הייתי קוראת תפילה בבוקר ואוכלת בשר וחלב בערבים. יש שיגידו שזו צביעות, אבל בשבילי זה פשוט היה המאמץ הרגיל, להיות כמו כולם.
ואז היה אותו. אידיוט אחד, תמיד עם כובע על הצד במקום כיפה. עכשיו תענו לי: אם האהבה בכיתה א', זה הופך את הכאב לילדותי?
תגובות (3)
אני ממליצה לך לסיים את המכשפה הנודדת ורק אז להתחיל וככה זה יתן לך יותר זמן פנוי..
תסיימי ואז תתחילי, לדעתי. קל יותר לקוראים לעקוב, וגם לך קל יותר לכתוב.
צריכה לקרוא כבר את הסיפור שלך
צריכה גם להצליח להירדם
וצריכה לעשות עבודה בתיאטרון
וללמוד למבחן בהיסטוריה
ואני גם רעבה
פאק
זאת אותה הדילמה שבה נתקלתי כשכתבתי את הסיפור הראשון שלי ובאמצע צצו לי אלף ואחד רעיונות.
בסוף הקשבתי לאלה שאמרו לי לסיים ואז להתחיל, אז מניסיון אין לי כל כך מה להגיד.
אבל בגלל שאני כן מכירה את הלהט הזה וההתלהבות בסיפור חדש, אז כן, אני אומרת, למה לא? אם את ממש ממש רוצה ואת תדעי לנהל את כולם נכון, אז כן.
כי לפעמים כשאת דוחה את זה אז ההתלהבות כבר לא התלהבות ואת נשארת עם סיפור גמור אבל בלי רעיונות.