סבא, אני מתגעגעת.

אני מתגעגעת לעבר ,
איך החזקתי לך את היד ,
התהלכנו בתמימות ,
והייתה בשבילי כל הזמן .

השדות שבהן הלכנו ,
מעלות בי זיכרונות,
הן מנפצות לי את הלב לרסיסים ,
ואז הן מנפצות את התקוות .

השיחות שאף פעם לא היו ,
כי לא חשבתי שתלך ,
גורמות לי לחרטה ,
שקורעת לי את הנשמה .

אני יודעת שאתה רוצה שאלחם ,
אבל איך אנצח , שאין ?.
איך מי שיאמין , שייתן יד ,
אין מישהו שיתמוך , ויגיד לי "אני כאן".

סבא ארבע שנים עברו ,
והלב עדין ממשיך לפעום ,
אבל תדע שהנשמה שלי צורחת ,
אני רוצה אותך כאן , ולא שם .

אבל בזכותך אני לא מוותרת ,
אני מקווה שאתה רואה אותי משם ,
גאה בי, שעמדתי מול כל ניסיון שעבר ,
שתדע, אני תמיד מנסה .

זאת המציאות , כבר התרגלתי
אבל לא הכול שחור , יש גם לבן ,
זכיתי להכיר את אבא שלי ,
ואני והוא הולכים יד ביד .

הוא מלמד אותי למה לא להישבר ,
והמחשבות עליך סבא , גורמות לי להתקדם ,
אומנם הלכת ואתה לא כאן ,
אבל לימדת אותי המון , נתת לי מתנה .

ואני ימשיך ללכת בדרכך ,
בדרך עם בורא עולם ,
כי בזכותך אני יודעת מה התכלית האמתית כאן בעולם
ואני לא אוותר עד שאשיג ת'מטרה .