נמאס לי
הנה שוב, החלטתי לצאת מהבית רחוק מכולם.
המקום הטבעי שלי, כבר מזמן נעלם.
המקום שבו אני מרגישה הכי בטוחה,
המקום בו אני באה בשביל לברוח מכולם.
נמאס לי מהסביבה שלי,
כלומר מהחברים שעד היום לא החשבתי "כחברים".
נמאס לי מההורים שרק שואלים מה קרה, אבל בעצם מנותקים מהחיים שלי.
נמאס לי להעביר את הזמן בלכתוב דברים ולא לעשות מעשים.
נמאס לי לשבת ולחכות שמשהו ישתנה.
נמאס לי.
תגובות (1)
כתיבה היא צעד בדרך לפתרון. בערך כמו הכרת הבעיה.