אני שונא שעושים לי את זה !!!
למה כאילו לחשוב שאני מוזר בגלל שאני בן שכותב סיפורים ?
כאילו אני ראפר, אני נמשך לכתיבה ותמיד אהבתי את זה.
אני לא מבין מה הבעיה של אנשים נגד זה !!
וכאילו קוראים לי הומו בגלל זה, אז כוסאמק מה הקטע ?
*אנחה*
התגובה שלי לאנשים האלה:
אה, אז ג'ון גרין, צ'רלס דיקנס, וויליאם שייקספיר, ארתור קונון דוייל ושאר סופרים שעשו היסטוריה היו הומואים בגלל משהו בלי קשר לנטייה מינית אלא בגלל משהו שהם אהבו לעשות? טוב לדעת, טוב לדעת…
אל תתייחס אליהם. ואם מישהו קורא לך הומו אז תגיד לו שאין קשר בין כתיבה לנטייה מינית, ואם כן אז כנראה כל בחורה שכותבת היא לסבית, כי זה הרי מראה על משיכה לאותו מין, לא?
אל תתייחס למטומטמים, עם כמה שזה קשה.
אני כאן לתת לך חיבוק, אם תרצה [אני אוהבת חיבוקים QQ]
בואנההההההההההההההה חמודדדדד מי אומר לך את זה אני אפוצץ אותו מכות ~חהה אני נשמעת ערסיתת~ אתה ממש לא מוזר אני מכירה פה מלא בנים שרושמים סיפורים ושירים אתה לא צריך להתייחס לכול הכלבים שחושבים שכול מה שהם עושים זה בסדר קיצור כול אלה שאומרים לך דברים כאלה Fuck them
קוראים לך הומו בגלל זה? זה קצת מצחיק אם הייתי אומר.
בלי שום קשר, עדיף להיות הומו מאשר להיות אדם ביקורתי ומגעיל.
ועכשיו לעניין – מה אכפת לך? קודם כל, יש הרבה בנים שכותבים. דבר שני, מה רע בלהיות מיוחד? תהיה גאה במי שאתה, בלי יותר מדי להתייחס למה שאחרים אומרים לך. אם תקשיב למה שאנשים אחרים אומרים, לא תגיע לשום מקום.
מי המפגר שקורה לך הומו בגלל זה? אז אני לסבית כי אני אוהבת כדורגל? מה הטימטום? תתעלם! יש כאן מיליון בנים שכותבים, אז אם הם כאן אז גם אתה, ברוכים הבאים ;-)
האמת שרוב הסופרים הם ממן זכר, אפילו ג'יי קיי רולינג יצרה לעצמה קיצור משמה המלא כדי שיחשבו שהיא בן, כיוון שהרוב בוחרים לקרוא ספרים שזכרים כותבים. יש אנשים שחושבים שנקבות כותבות רק על אהבה ורומנטיקה. שגם זה שטויות בעיניי. בעיקרון פשוט אל תתייחס. יש לך כישרון ואתה צריך להתגאות בזה.
ובכן, באתי לבדוק אם ההמשך לסיפור שלך על החורים בעלילה כבר יצא (כדי לראות אם דיברת אמת כשאמרת שאתה מסוגל לסגור את החורים האלה), אבל כשראיתי שלא שוטטתי קצת בפרופיל שלך וראיתי את הסיפור הזה.
ובכן, תן לי לומר לך משהו, חביבי, שיבהיר לך איפה הטעות שלך – אני כותב סיפורים ואף אחד לא טוען שאני הומו. למה? מכמה סיבות:
1. יצרתי לעצמי תדמית של אדם שלא נמשך מינית לשום מין. זה היה מסובך, נכון, אבל כשעשיתי את זה ידעתי שזה ישתלם, וצדקתי – ערסים מפחדים ממני בזמן שהם מתעללים בילדים אחרים, ופרחות עוזבות אותי לנפשי גם אם אני צוחק עליהן בפנים בזמן שאם אדם אחר היה עושה להן את זה הוא היה מסיים ככתם דם על הרצפה. יצרתי על עצמי סטריאוטיפ וככה יצא שאני מעל לשרשרת המזון הכיתתית.
2. אני לא כותב סיפורי אהבה (האמת שאני די מתעב סיפורי אהבה, אבל זה עניין אחר). נכון, זה שאתה כותב סיפורי אהבה לא בהכרח מעיד על כך שאה הומו, אבל נוצר סביב זה סטריאוטיפ שזה כן, וזה מה שמשנה. מה נראה לך סביר יותר שאנשים יצחקו עליו – סיפורי אהבה (ואם לומר את האמת, אני לא רוצה לפגוע אבל עד כמה שראיתי במקרה שלך הם גם לא מוצלחים במיוחד) או אוסף של מאמרים ותזות כמעט-מדעיות לצד סיפורים מעוררי מחשבה?
לסיכום, הנקודה היא כזו: באומנויות לחימה תמיד אומרים שעדיף להשתמש בכוחו של היריב כנגדו. כך גם בחברה. אם תנסה להלחם בסטריאוטיפים החברתיים, תראה כמו אדם פתטי ומעורר רחמים שלא היה מסוגל להתנהג באופן נורמלי ולכן הוא מתלונן על זה שהחברה דפוקה (שלא תבין לא נכון, גם אני מתלונן עליהם, אבל אני מבקר את החברה מלמעלה ולא אומר שכך וכך קורה לי באופן אישי. כמובן שבמקרים רבים להביא דוגמה אישית יכול רק להועיל, אבל אתה מבין את הכוונה). אני יכול להבין אם אתה לא מסכים איתי, ובכל זאת אתה מוכרח להודות שאדם שילחם בסטריאוטיפים חברתיים זה אדם שיכתוב שירי ראפ על איכות הסביבה (לא משנה מה תגיד, זה פשוט מעורר רחמים. זה מסוג הדברים שמבוגרים שחושבים שהנוער של היום זה חבורת מפגרים עושים כדי לעודד אותנו לחשוב שזה מגניב. טעות מרה). לעומת זאת, אם תשתמש בסטריאוטיפים כדי לעלות למעלה, שום דבר לא יוכל לנצח אותך.
אני מתנצל מראש על כל פגיעה נפשית, ברכוש או גופנית שתגרם באופן ישיר או עקיף מתגובה זו.
בכבוד רב, מרוגז קלות, זוכה פרס דארווין (חפש בוויקיפדיה, זה יקרע אותך מצחוק) לעתיד.
טוב, במקרה זה יש חמישה דברים לעשות:
1. להפסיק לכתוב.
2. להמשיך לכתוב ולהתעלם.
3. להשתמש בשיטת ניצול הסטריאוטיפים של זוכה פרס דארווין לעתיד.
4. להגיב בשנינות.
5. לעבוד למונקו. או לפפואה ניו גיני, אני לא בררנית.
במידה ואתה רוצה להמשיך לכתוב, כנראה לא מסוגל להתעלם, מתקשה או מתעצל להבין את שיטתו של אינטלקטואל חביב(מ"ק) או ציוני משהו, הגעת לאפשרות הרביעית.
תגיד להם משהו כמו "גם אם הייתי הומו, ואני לא, לא הייתי מתקרב אליך" או שתגיד "ומאיפה לך?"
בקיצור: אל תלך להוכיח שאין לך אחות, פשוט תבקש הוכחה למה היא פרוצה.
או "היא פרוצה, אבל לכם היא הייתה נותנת בחינם מרחמים" או "היא פרוצה, אבל איתכם היא לא תתעסק בעד שום כסף שבעולם" כי לרדת על אנשים שלא קיימים זה התחום שלי.
הייתי כותבת לך מה שכולם כתבו אבל סתם חבל להסביר לך מה שכולם כתבו.
אבל בכל מקרה, מי קבע שאתה הומו, הילדים האלה? מי קבע שהם קובעים?
כשאותי מקללים או מציקים לי אני פשוט מתעלמת, איך אני מתעלמת? בכך שאני אומרת להם – "נכון", "איך ידעת??" , "מי סיפר לך ??" ואז לדפוק להם מבט מזלזל.
כנראה זה לא עזר, מצטערת אבל הם סתם מחפשים מישהו להציק לו כדי שירגיש מושפל, אתה צריך להראות להם שזה לא מזיז לך, אתה יכול גם לדפוק להם משפט שלא קשור לכלום.
תגובות (14)
*אנחה*
התגובה שלי לאנשים האלה:
אה, אז ג'ון גרין, צ'רלס דיקנס, וויליאם שייקספיר, ארתור קונון דוייל ושאר סופרים שעשו היסטוריה היו הומואים בגלל משהו בלי קשר לנטייה מינית אלא בגלל משהו שהם אהבו לעשות? טוב לדעת, טוב לדעת…
אל תתייחס אליהם. ואם מישהו קורא לך הומו אז תגיד לו שאין קשר בין כתיבה לנטייה מינית, ואם כן אז כנראה כל בחורה שכותבת היא לסבית, כי זה הרי מראה על משיכה לאותו מין, לא?
אל תתייחס למטומטמים, עם כמה שזה קשה.
אני כאן לתת לך חיבוק, אם תרצה [אני אוהבת חיבוקים QQ]
בואנההההההההההההההה חמודדדדד מי אומר לך את זה אני אפוצץ אותו מכות ~חהה אני נשמעת ערסיתת~ אתה ממש לא מוזר אני מכירה פה מלא בנים שרושמים סיפורים ושירים אתה לא צריך להתייחס לכול הכלבים שחושבים שכול מה שהם עושים זה בסדר קיצור כול אלה שאומרים לך דברים כאלה Fuck them
יש מלא סופרים ממין זכר,
מי שאמר לך הוא לא חכם במיוחד
או מקנא בך מסיבה כל שהיא.
יש הרבה אנשים מסריחים בעולם-
זה לא אומר שצריך להידבק לי הריח.
קוראים לך הומו בגלל זה? זה קצת מצחיק אם הייתי אומר.
בלי שום קשר, עדיף להיות הומו מאשר להיות אדם ביקורתי ומגעיל.
ועכשיו לעניין – מה אכפת לך? קודם כל, יש הרבה בנים שכותבים. דבר שני, מה רע בלהיות מיוחד? תהיה גאה במי שאתה, בלי יותר מדי להתייחס למה שאחרים אומרים לך. אם תקשיב למה שאנשים אחרים אומרים, לא תגיע לשום מקום.
מי המפגר שקורה לך הומו בגלל זה? אז אני לסבית כי אני אוהבת כדורגל? מה הטימטום? תתעלם! יש כאן מיליון בנים שכותבים, אז אם הם כאן אז גם אתה, ברוכים הבאים ;-)
זה מפגר לקרוא לך הומו רק בגלל שאתה אוהב לכתוב סיפורים אל תתייחס
מסכימה איתך לגמרי, מי שאומר לך את זה מפגר.
האמת שרוב הסופרים הם ממן זכר, אפילו ג'יי קיי רולינג יצרה לעצמה קיצור משמה המלא כדי שיחשבו שהיא בן, כיוון שהרוב בוחרים לקרוא ספרים שזכרים כותבים. יש אנשים שחושבים שנקבות כותבות רק על אהבה ורומנטיקה. שגם זה שטויות בעיניי. בעיקרון פשוט אל תתייחס. יש לך כישרון ואתה צריך להתגאות בזה.
ובכן, באתי לבדוק אם ההמשך לסיפור שלך על החורים בעלילה כבר יצא (כדי לראות אם דיברת אמת כשאמרת שאתה מסוגל לסגור את החורים האלה), אבל כשראיתי שלא שוטטתי קצת בפרופיל שלך וראיתי את הסיפור הזה.
ובכן, תן לי לומר לך משהו, חביבי, שיבהיר לך איפה הטעות שלך – אני כותב סיפורים ואף אחד לא טוען שאני הומו. למה? מכמה סיבות:
1. יצרתי לעצמי תדמית של אדם שלא נמשך מינית לשום מין. זה היה מסובך, נכון, אבל כשעשיתי את זה ידעתי שזה ישתלם, וצדקתי – ערסים מפחדים ממני בזמן שהם מתעללים בילדים אחרים, ופרחות עוזבות אותי לנפשי גם אם אני צוחק עליהן בפנים בזמן שאם אדם אחר היה עושה להן את זה הוא היה מסיים ככתם דם על הרצפה. יצרתי על עצמי סטריאוטיפ וככה יצא שאני מעל לשרשרת המזון הכיתתית.
2. אני לא כותב סיפורי אהבה (האמת שאני די מתעב סיפורי אהבה, אבל זה עניין אחר). נכון, זה שאתה כותב סיפורי אהבה לא בהכרח מעיד על כך שאה הומו, אבל נוצר סביב זה סטריאוטיפ שזה כן, וזה מה שמשנה. מה נראה לך סביר יותר שאנשים יצחקו עליו – סיפורי אהבה (ואם לומר את האמת, אני לא רוצה לפגוע אבל עד כמה שראיתי במקרה שלך הם גם לא מוצלחים במיוחד) או אוסף של מאמרים ותזות כמעט-מדעיות לצד סיפורים מעוררי מחשבה?
לסיכום, הנקודה היא כזו: באומנויות לחימה תמיד אומרים שעדיף להשתמש בכוחו של היריב כנגדו. כך גם בחברה. אם תנסה להלחם בסטריאוטיפים החברתיים, תראה כמו אדם פתטי ומעורר רחמים שלא היה מסוגל להתנהג באופן נורמלי ולכן הוא מתלונן על זה שהחברה דפוקה (שלא תבין לא נכון, גם אני מתלונן עליהם, אבל אני מבקר את החברה מלמעלה ולא אומר שכך וכך קורה לי באופן אישי. כמובן שבמקרים רבים להביא דוגמה אישית יכול רק להועיל, אבל אתה מבין את הכוונה). אני יכול להבין אם אתה לא מסכים איתי, ובכל זאת אתה מוכרח להודות שאדם שילחם בסטריאוטיפים חברתיים זה אדם שיכתוב שירי ראפ על איכות הסביבה (לא משנה מה תגיד, זה פשוט מעורר רחמים. זה מסוג הדברים שמבוגרים שחושבים שהנוער של היום זה חבורת מפגרים עושים כדי לעודד אותנו לחשוב שזה מגניב. טעות מרה). לעומת זאת, אם תשתמש בסטריאוטיפים כדי לעלות למעלה, שום דבר לא יוכל לנצח אותך.
אני מתנצל מראש על כל פגיעה נפשית, ברכוש או גופנית שתגרם באופן ישיר או עקיף מתגובה זו.
בכבוד רב, מרוגז קלות, זוכה פרס דארווין (חפש בוויקיפדיה, זה יקרע אותך מצחוק) לעתיד.
טוב, במקרה זה יש חמישה דברים לעשות:
1. להפסיק לכתוב.
2. להמשיך לכתוב ולהתעלם.
3. להשתמש בשיטת ניצול הסטריאוטיפים של זוכה פרס דארווין לעתיד.
4. להגיב בשנינות.
5. לעבוד למונקו. או לפפואה ניו גיני, אני לא בררנית.
במידה ואתה רוצה להמשיך לכתוב, כנראה לא מסוגל להתעלם, מתקשה או מתעצל להבין את שיטתו של אינטלקטואל חביב(מ"ק) או ציוני משהו, הגעת לאפשרות הרביעית.
תגיד להם משהו כמו "גם אם הייתי הומו, ואני לא, לא הייתי מתקרב אליך" או שתגיד "ומאיפה לך?"
בקיצור: אל תלך להוכיח שאין לך אחות, פשוט תבקש הוכחה למה היא פרוצה.
אגב, סופרים רבים הם סטרייטים בהחלט, וגם אם הם לא: ובכן, הם עשו את הפרסום שלהם ואת ההנאה שלהם מהכתיבה.
או שתגיד "היא פרוצה, אבל ממכוערים כמוכם היא לא הייתה מקבלת כסף". כי לרדת על אנשים זה התחום שלי.
או "היא פרוצה, אבל לכם היא הייתה נותנת בחינם מרחמים" או "היא פרוצה, אבל איתכם היא לא תתעסק בעד שום כסף שבעולם" כי לרדת על אנשים שלא קיימים זה התחום שלי.
הייתי כותבת לך מה שכולם כתבו אבל סתם חבל להסביר לך מה שכולם כתבו.
אבל בכל מקרה, מי קבע שאתה הומו, הילדים האלה? מי קבע שהם קובעים?
כשאותי מקללים או מציקים לי אני פשוט מתעלמת, איך אני מתעלמת? בכך שאני אומרת להם – "נכון", "איך ידעת??" , "מי סיפר לך ??" ואז לדפוק להם מבט מזלזל.
כנראה זה לא עזר, מצטערת אבל הם סתם מחפשים מישהו להציק לו כדי שירגיש מושפל, אתה צריך להראות להם שזה לא מזיז לך, אתה יכול גם לדפוק להם משפט שלא קשור לכלום.
סליחה על המילה לדפוק פשוט נדבקתי,
א. אנונימית