מסכות , זה לא רק בקורונה

עוד שיר או סיפור …
לפעמים אני שואלת את עצמי מה הטעם ?
הרי זה ברור שהם הישארו במגרה …
אף אחד לא יראה או ישמע ,
אבל זה ממלא אותי , זה נותן לי הרגשה של…
סיפוק, אני פתאום מבינה ,
עד כמה החיים האלו עוצמתיים ,
הכתיבה רק מדגישה לי את זה ,
פעם רציתי לנתק , לא להרגיש ,
הרגשתי רע עם עצמי
כשחוויתי את הכל בעוצמה ,
אבל היום אני מבינה שלהרגיש ,
זה הדבר שהכי מחבר אותי בעולם,
לעצמי או לבורא עולם ,
זאת מתנה שאף בן אדם לא יוכל לקחת לי ,
אני מסתכלת על אנשים
ואני רואה מעבר לאנשים
אני מעריכה , אני מרגישה ,
אולי אני רחוקה ממושלם ,
אבל הכתיבה עוזרת לי ,
עוד שורה או משפט ,
מזכות אותי להיסחף לעולם של רגש,
נותנת לי לראות את העולם ,
לעומת אנשים ששוחים במרה שחורה …
אז עכשיו תגידו לי ,
כל אותם האנשים שאמרו לי שאני יותר מידי רגשנית ,
מה עדיף לחיות כמוכם כל החיים עם מסכות ?
בגלל הקורונה אני שמה מסכה
ואני מרגישה שזה לא אני ,
אז אתם שחיים כל החיים בדמות אחרת ?
איך אתם מסוגלים ?
אבל אני בחרתי , זאת מתנה ,
ואני שלימה איתה ,
תודה על הזכות להרגיש.