מכתב אליך

תנגבי את הדמעה ורק תקשיבי לי.
בבקשה תזכרי שזה בסדר לא להיות בסדר לפעמים.
זה בסדר להיות עצובה או כועסת או חולה.
זה בסדר להוציא דמעות ולהרביץ לכרית ולכתוב ביומן עד אין סוף ולהיראות כמו חייזרית אדומה עם עיניים זורחות ודומעות.
ולרצות להרביץ לו ולאכול גלידה על הדרך.
כי זה מי שאנחנו כבני אדם.
וככה קורה, וזה טבעי גם אם את לא רואה את זה.
בבקשה תחייכי מהלב. אם לא בשבילך אז בשבילי. אין כמו לראות אותך צוחקת ושמחה ואוהבת ככה.
כמו שהיו רגעים טובים בעבר, יהיו גם בעתיד.
וזכרונות עצובים גם יהיו, אבל אנחנו יכולים להחליט במה נתמקד.
זכרונות יפהפיים מחכים לך באופק, את צריכה להשתמש בדמעות האלה כמו מים שיתנו לך כוח הלאה ולא לתת להם להטביע אותך.
תזכרי כמה את טובה ומוצלחת ואדירה ועוצמתית.
הרגשות האלה לא באים סתם, קחי אותם כדרך להתקדם הלאה.
את יכולה לעשות את זה.