מי שאני באמת

למה לצחוק?
אישית, אני מרגישה ממש כמוך. אני שונאת שונאת שונאת ללכת לקנות בגדים! אין לי כוח למדוד את הדברים האלה ואני די בררנית לגבי מה שאני לובשת :X אני מעדיפה ללכת לחנויות ספרים (או צעצועים או יצירה, כי אני חולה גם על שניהם). אני לא שמה איפור (רק לק, ולא הכל ורוד או אדום כמו כולן, או זוהר (איכס), אם אני שמה ורוד זה פוקסיה או בייבי וזה רק על אצבע אחת).
גם אישית אני שונאת מסיבות. וכל המסיכות פורים שהיו אצלנו בבית ספר היו סיוט ושעמום רצח, אני ממש לא אוהבת לרקוד באירועים כאלה, או בכלל. רק עם עצמי כשאף אחד לא רואה, ואני צריכה להיות ממש שמחה בשביל לעשות את זה.
גם אני מפחדת ממה שיגידו. אני אוהבת דברים שבדרך כלל אחרים חושבים שהם מפגרים, אין לי דרך אחרת לומר את זה, אבל אז אני תמיד אומרת לעצמי- אז מה הם חושבים? אני אוהבת את זה וזה עושה לי טוב, אז למה שיהיה אכפת לי?
תאמיני לי, אף אחד לא יצחק עלייך בגלל זה. תופתעי, אבל יש המון בנות (אולי גם בנים) במצב כזה מאשר נדמה לכל אחד ואחת מאיתנו.

אני בדיוק כמו אמורה, רק ש:
אני לא שמה לק (אני גרועה בזה. אני מסתפקת בציפורניים ארוכות).
אני רוקדת במסיבות.
אני לא כל כך מפחדת ממה שיגידו. אני מניחה שלא מספיק הרבה אנשים טורחים להכיר אותי כדי להגיד משהו.

האם זה סיפור אמיתי? עם זה אמיתי, אני מציעה לך לנסות להיות עצמך ליד כולם. לא מישהי אחרת. עם את אף פעם לא ניסית להיות עצמך, את לא יודעת איך הם יגיבו. אני חולה לקים, אוהבת שופינג, בגדים נעליים (נערה טיפוסית, מה לעשות) אבל כמו שאת אמרת, גם לי יש ניגודים ויום כיף בשבילי זה לשכב במיטה ולקרוא שני ספרים טובים עם כוס תה ביד ואני מאוד אתחבר לטיפוסים כאלה. גם לכי תדעי, יכול להיות שיש מישהי בכיתה שלך שממש דומה לך וגם מסתירה את זה. את לא תדעי עם לא תנסי (;