למי אכפת
למי אכפת
מערבולת של חציי מחשבות מסתערת על תודעתי
רוצה להשפריץ חלקם כנראה בשבילי
אבל למי אכפת
סערת רגשות מתחוללת בלבי
כמו סערה בכוס תה שנשכחה על שולחני
פונה לדף
יורק את מה שיוצא
זה לא מזהיר
זה לא מקורי
לפעמם זה אמיתי
ככה זה
את לא תדעי
את בשלך
יפה כתמיד
להשמיע מוכרך
למי אכפת
מוזר אך שרק שכואב אתה נשאר עם עצמך
לעומת השמחה שלה הרבה מקשיבים ונותני חיבה
באדישות מן השטן העולם ממשיך להסתובב
מה אתה חושב שרק לך כואב
וזה אפילו לא משהו רציני
יש להודות על כל מה שיש
על אני
מודה אני אלייך האור על עצם היותי
וזה לא עוזר נשאר פה עם עצמי
לתהות למה את לא פה בשבילי
אולי אם הייתי יותר אדיש כלפייך היית מגלה בי יותר appeal
או שהאדישות עצמה הייתה כמו תרופת מנע מלא להזיל
דמעה, זו לא הרמה
סתם תסכול חסר צורה
על כמה שאת יפה
ואז ברגע אחד שהיה פעם נפלא
רטט מגיע מקצה הספה
הודעה
הקלה
אבל הסם שפעם נתת לי צריך מינונים ברמה יותר גבוה
את לעולם לא תהיי מכורה כמו שאני כבר שבועות
לך מספיק נגיעה
פה שם
עם, אבל בלי התחייבויות
אז מה עושים מפה
ממשיכים כרגיל?
ממשיכים לשחק, כי זה התרגיל?
מערבולות וסערות ממני משתוקקות לצאת
כקליע מאקדח שרק רוצה לראות את המת
אך אם נורה הוא מוקדם מהצפוי
לא יפגע בכלום, אלא במבוי סתום
אז נשאר פה עם התסכול
ואולי מעט תקווה
שעם סבלנות התמדה
ומעט אדישות
אוכל לגרום גם לך,
לרצות למות.
תגובות (0)