לכל מי שקורא את לא שייכים לדם

חשבתי על זה מלא, ובסוף הגעתי להחלטה.
אני מצטערת, אבל הסיפור לא ימשיך.
כבר לא כיף לי לכתוב את הפרקים, וזה למה בכלל המשכתי לכתוב אותו כל הזמן הזה. אני כבר לא מקשקשת את איימי עם הכנפיים השחורות שלה (תחביב קטן שפיתחתי כשתכננתי את פרק שמונה עשרה) או רושמת כמה שורות כדי לראות אם הן יתאימו בפרק הבא.
לוקחים לי חודשיים לעשות את הפרק כמו שאני רוצה אותו ושהוא יהיה לפחות סביר. כבר נמאס לי לנסות לרשום קטעים מהפרקים.
אם מישהו רוצה, אני יכולה לשלוח לו הסבר של המשך העלילה שרשמתי במחברת שלי ממזמן באימייל כדי שהוא יוכל להמשיך את הסיפור.