לך לפאקינג עזאזל, דביל.

לא.
אתה יודע? פשוט לא.
לא, אתה מוזמן ללכת מכאן.
אוה, הכסף שהוצאת עלי? תתמודד, אני לא ביקשתי. תחשיב את זה ל"פיצוי על עוגמת הנפש".
לא פגעתי בך, עלק. לך תספר למישהו אחר.
אמא שלי, נגיד, תאמין לך.
ואז עוד תיקח אותי לשיחה על כמה אתה "טוב לב" ו"רוצה רק בטובתי" ועוד שיט כזה.
טוב, יודע מה? לא אכפת לי.
חייתי מעולה בלעדייך. נכון, המצב הכלכלי לא היה מדהים, אבל הוא לא השתפר יותר מדי בזכותך. אמא הלכה ללמוד קצת, אבל בסופו של דבר היא הייתה עושה את זה גם בלעדייך.
הו, מה אמרת? שאתה רוצה רק בטובתי? טוב, תודה באמת, ממש עוזר לי [לא!]
אז קנית לי מתנה או שתיים, אני לא אומרת שלא מגיעה לך תודה. אבל המטרה שלך, זה לא בסדר.
לקנות אותי? במתנות? אל תנסה. יודע למה? כי אתה לא אבא שלי.
לא רציתי אבא מעולם, יודע? למה לי אחד? יש לי אח גדול, יש לי אמא, למה אני צריכה גם אבא שיעיק עלי?
ואז אתה באת לחיי. ברצינות, אתה לא אבא שלי. ואני גם לא בת חמש, אז תפסיק לדבר עלי כמו אל ילדה קטנה! ואל תחבק אותי, ואל תתן נשיקה, ואל תציע הצעות, ואל תעשה כלום. קשה לך להבין רמז? אתה לא רצוי.
אבל כמובן הרי שחונכתי לנימוס. אני אמורה לשבת בשקט ולשמור הערות בפנים, לא משנה עד כמה אני רוצה להרוג אותך מבפנים.
ועוד משהו, למה אתה חייב לדפוק על הדלת שלי \כל פאקינג פעם שאתה עובר לידה?!\ זה משגעעעעעעעעעעע אותיייייייייי [כן הכפלת אותיות תגידו תודה שאני מצליחה להקליד ולא זורקת את המחשב על הרצפה בעצבים]
אז זה שאני מתנהגת אלייך בחוסר נימוס לא נותן לך רמז? אתה לא מבין שיש סיבה למה אני נראית "חייבת" כשאני אומרת לך שלום? למה אני מקצרת שיחות איתך? לא מחייכת אלייך? לא ממהרת לחבק אותך? למה לדעתך אני לא אומרת לך היי כשאתה חוזר הביתה? [ברצינות, אתה מאמין בתירוץ של "לא שמתי לב"?]
גאד. צא לי מהחיים, דביל.
יום אחד זה יקרה, יודע? אני לא אצליח לשמור עוד בפנים. כי כמה ארוחות אני צריכה לסבול בשיחה איתך ועם דעות הדפוקות שלך, שאני לא רוצה להעלות לדיון וברצינות, תשתוק פעם בכל כמה זמן. לא אכפת לי מהדעות שלך לגבי פוליטיקה או חינוך או וואטאבר, שמור את זה מצדי לכנסת, לא למתי שאני מנסה לאכול.
פשוט תיעלם. עוף. צא מהחיים שלי. תחזיר לי את השנים שסבלתי.
אתה לא אבא שלי. תחייה עם זה.
יש לי עוד כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לצרוח עלייך, אבל אני אפסיק עכשיו לפני שאני אצרח.