ליוטה- uta

שלום יוטה.
רציתי להבהיר כמה דברים שנכתבו על ידך, על ידי משתמשים אחרים ועל ידי חברך.
קודם כל, החבר שלך יותר תקף מאשר להגן. זאת אומרת, מה שבא לך, אבל זה נשמע יותר כמו נאום שנאה שלך כלפיי ולא כאילו מישהו מהצד הגן על חברו. לא רק שנדמה היה לי שזה לא צודק (זאת אומרת, זה לגמרי בנינו, הדברים נכתבים דרשו ביקורת ונראו קצת מבוימים, האמת).
אני לא אעביר עוד ביקורות.
תראה, אני ראיתי את ההקדמה שלך ושמתי לב שזה סיפור מאוד מאוד מאוד דומה למה שכתבתי. ברור שאני לא ישר אקפוץ למסקנות של "הוא העתיק! הוא ככה וכהה וככה." דברים כאלה קורים, אלים, דברים כאלה הם ממש שבשגרה, אפשר לומר.
אמרתי לך שזה מאוד דומה לשלי וביקשתי הסבר. ביקשתי גם שתמחק את זה, אבל היה זה יותר איום מאשר דבר שהייתי בעצמי גורמת לו. לא היית אשם בדבר אז. בסך הכל חיכיתי שתסביר את עצמך. והסברת. יש טעם לכתוב כאן מה היה כל הדו שיח בנינו? אם כן, תכתוב בתגובות ואני אדאג להוסיף, במידה וזה חשוב בשבילך.
אין לי סיבה לשנוא משתמשים סתם, וברור ומובן מאליו שלא שנאתי אותך. להפך, קראתי
בעבר כמה מסיפורייך. אפילו כתבת לי פעם ביקורת על ספר, זוכר? טוב, לראות אתה לא יכול, כי כל הספרים שלי נמחקו.את זה רק הזיכרון יעיד, וכפי שהתברר לי, אתה אינך שקרן.
אני מכבדת בכל ליבי את שאמרת, אתה נפגעת, אך גם אני. דאגתי לכתוב בצורה נאותה ולא לקלל בבוטות.
עכשיו אתייחס לדבריו של חברך.
אני לא בהכרח מאשימה בהעתקה. אני לא אומרת, "הוא קרא ושכתב" בהכרח, על אף כי אני מותירה זאת כאפשרות סבירה. יכול להיות שהיה לך רעיון דומה וברור שזה בסדר. ברור.
השאלה כאן היא אם מישהו היה לוקח את אחד מהספרים שכתבת ועבדת והשקעת ועמלת לכתבם, ופשוט משכתב אותם. אז בסדר, הוא אומר שהוא לא העתיק ואתה מסוגל להאמין.
תסביר לי מה היית עושה? היית אומר לו, "אוקיי. לא העתקת. תמשיך לשכתב את הסיפור שלי פרק אחר פרק. מה אכפת לי?" ובכן, אם זה מה שהיית אומר, אני ההפך המוחלט ממך. אם לא היית אומר דבר כזה כיצד בדיוק היית מגיב?
-ובכן, בוודאי היית נסער.
– בוודאי היית עצבני, כעוס ומרוגז.
– בוודאי היית דורש תשובות
– בוודאי היית דורש למחוק את הסיפור
ובכן, זה כל הפעולות שנקטתי בהן.
אני לא באה כדי להוציא שם רע. אני לא שונאת אותך ולא אשנא אותך. אני מעריכה כל סופר בכך שהוא כותב. כי כתיבה היא…היא קודש של ממש בשבילי. היא חלק ממי שאני ולעולם תהיה.
לגבי ההערה הזרוקה: "משתמש משועמם". כמה דברים.
ראשית, הדבר לא נכתב בספציפיות על יוטה. כאמור, שוב, אני מעריכה כל סופר באשר הוא.
"משתמש משועמם", והכוונה הייתה לאנשים שמעתיקים, אנשים שמשכתבים או כיוצא בזה. אני לא מכוונת הערה פוגעת אליך. למען האמת, לא כל העולם סבב אותך באותו רגע, על אף שכך זה נשמע. אני בהחלט מצטערת אם נעלבת מזה וחשבת שההערה הייתה ספציפית עלייך או כוונה אלייך. אני מוכנה להגיד את מילתי בעניין. מההתחלה הדבר לא היה מכוון אליך ולא יועד לכך. רציתי להעביר מסר על העתקה ושכתוב לכלל האתר. אני מצטערת, כי באמת שאם נעלבת זה יעציב אותי. ברצינות, שוב, אני מעריכה את כולם כאן. אני לא מקללת, לא מוציאה שם רע. כמו שאני לא רוצה שכך יעשה לי, על אף שנעשה. אז אני מבקשת שגם לזה תתייחס כראוי. (חברך.)
וחוץ מזה, בנוסף לכל, באופן הומוריסטי לחלוטין, מי אינו משועמם בימינו? אפילו אני משועממת. אז אני מצטערת שפגעתי. אם זה הפריע, אני מצטערת. זה, שוב, לא היה מכוון (ראה קודם).
כדאי לחבר שלך ולך לא לקרוא לי בבקשה יותר "מותק", כיוון שזו פשוט הטרדה לכל דבר. אז בבקשה. יש דרכים ראויות יותר לפנות לחברי האתר. קחו לתשומת לבכם בבקשה.
החבר שלך…טוב, עכשיו אליו עצמו. חבר, אני פשוט לא יודעת מה לומר לך עכשיו.
אתה באמת חושב שאני..טוב, לא אנקוב בשום קללה. אתה באמת חושב שהתכוונתי בתגובה ההיא להגיד למשתמשת *לרצוח* את יוטה? נו באמת! מה אתה חושב שאני? מטומטמת? מרושעת? מטורפת? הסמיילי, לשאלתך או לא לשאלתך, נכתב כי זו הייתה בדיחה. המשתמשת כתבה (ואני מצטטת מילה במילה):
מה יוטה עשה?!
אני ארצח את הילדון.

(אם לא הבנתם, זה היה בצחוק גמור. אין כל אשמה)

ובכן, אני כתבתי:
אין לי כל כך מה לכתוב על זה…
זה לא משנה ממש מה הוא עשה ואני לא רוצה להפיץ עליו דברים ושיכתבו לו דברים בגללי. שימשיך ויהנה מהספק. לא אכפת לי.
הו.
לרצוח את הילדון? ובכן, כן ולא.
לשיקלוך:)

תודה בכל מקרה.

עכשיו אפרש. אין לי מה לכתוב על זה, טוב, מהסיבה הפשוטה, כי זו בדיחה וכי לא רציתי לפרט את כל הסיפור מאותה סיבה, שוב, ואני מדגישה, שלא הרגשתי צורך להשיג לי צבא של חברי האתר שיצא נגדך. בסדר? פשוט שתמשיך לכתוב את זה וזהו. מה אכפת לי? אתה אפילו לא ניסית להתנצל בפניי, להסביר לי ברכות ובעדינות ופשוט הרגשתי שרק תוקפים אותי מכל עבר.
ככה הרגשתי. וזה מעיק. הרגשת ככה פעם?
לשיקולך, הכוונה לענייניה הפרטיים שהנחתי שהיו כאלה כי היא קראה לך ילדון. שתעשה מה שבא לה בענייניה וזה הכל. אין לי שום כוונה לרצוח אותך או משהו, אוקיי? (ובנוסף לכל, אני אפילו לא מכירה אותך, אז תרשה לי לתהות בבקשה, איך לעזאזל?) אוקיי.
אני מאוד שמחה שחברך כתב "אני סיימתי כאן", כי בהחלט לא רציתי להמשיך לקרוא לו היה המשך. כל כך הרבה משתמשים יצאו עליי אף על פי שזה היה עניין בנינו.
ניסיתי לתת לך את המייל שלי כדי שנדבר בפרטיות על העניין, ניישר את ההדורים ואפילו נדבר ונהיה נחמדים אחד לשני. אתה סירבת בתוקף והמשכת לתקוף אותי עם חבריך או כיחיד.
בדיוק כמו שכמה מהמגיבים על פוסט חברך כתבו, הרי שהפעם אתה מוציא לי שם רע ועל כך
חברך ואתה צריכים להתבייש. אני לא באתי בתוקפנות ולו היית קצת מתחשב בי היינו מדברים ומסדירים את העניין.
אני מעריכה את הכנות והאמיתות שלך ושל חברך, אך פשוט תקפתם. פשוט תקפתם ולא טרחתם להגן על יוטה בקושי. זה תחושה מזעזעת וזו בדיוק הסיבה שפרשתי. זה שיצא לצדך צבא של ממש לא אומר בהכרח שאתה צודק (ואין בזה שום צודק או לא, זה היה עניין פרטי. ואכן אני מותירה זאת כאפשרות כי אולי אני טועה. אולי שנינו טועים ואולי שנינו צודקים) אלא שפשוט לא נתת לי את המקום להסביר מאיפה באתי ולמה ומה ואיך.

אתה יכול לקרוא לזה "סצנה", איתי. (ככה קוראים לך, נכון? כתבת באחד הספרים אם אני לא טועה…לא משנה) אני פשוט נעלבתי בעצמי. אני פשוט הרגשתי שתוקפים אותי ולא נותנים לי המקום לדבר. בבקשה, עכשיו כולי תקווה שאכן אתה הוא זה שקורא את ההודעה. זה היה פשוט כואב. כואב לדעת שכולם נגדך ואתה לא יכול להסביר אפילו את עמדתך.
איזה מן בית משפט מפוקפק זה? ברצינות, שחכת. שחכת שגם אני זו דמות ופשוט תקפת ותקפת ותקפת ולא שמת לב שאני…נפלתי. פשוט ככה. ועדיין תקפת, כאילו אתה רוצה שאקבר עמוק יותק מתחת לאדמה. ממש ממש ככה הרגשתי. לפחות תנסה להבין.
וזו בדיוק הסיבה שפרשתי. לא כי יש לך צבא של ממש ברשותך ואתה ה"צודק", אלא כי התקפת. לא טרחת להביט בי אלא כל מה שהיה בעיניך היה…היה הדם שרצית לראות. פשוט ככה הרגשתי. תקן אותי אם אני טועה, אבל זה מה שהרגשתי באותם רגעים (והיו הרבה, לצערי.)
אני לא צריכה להתבייש שחשדתי בהעתקה. מה אתה היית עושה לו היה זה ההפך?
היית מגן. היית מגן על פרי עטך, בדיוק כמוני. והיית מרוגז וכעוס.
הייתי מבינה אם היית מגן גם על מה שכתבת, כי הרי אמרת שאתה כתבת את זה בלי לראות. בוא נצא לרגע מנקודת הנחה שכן (ויכול להיות באמת שכן, לא מפקפקת), אתה פשוט התקפת אותי במקום לדבר על הספר. להגן על יצירתך. זה רק יכול להוכיח (תגיד מה שאתה רוצה), שלא אתה כתבת את זה, כי נדמה, לפחות לי, שלא התעסקת בזה בכלל.
ואולי, זה פשוט ככה אצלך. אני…טוב, באמת שאין לי מושג. באמת שאני לא יודעת.
אני לא שופטת אם כן, בכל אופן.
קראתי את הפרק הראשון שלך ולמען באמת זה כן דומה. אני פשוט אניח לך.
אני אניח לך, תכתוב את זה, אלוהים יודע מה תעשה עם זה.
מצידי תוציא את זה לאור, איתי. בסדר? אבל אתה פגעת במישהי בדרך, וזה הדבר הכי…פשוט הכי נורא שסופר יכול לעשות לקורא או לבן אדם. זה הדבר הכי נורא שילד יכול לעשות לילדה או נער לנערה.
זה פגע בי, איתי. ואני מבקשת שלזה לפחות תתיחס. אני לא בטוחה שאצליח בכלל לחזור לאתר. לא יודעת.
הסברתי כאן הכל. בבקשה, תתייחס. זה המעט.

הרי כולנו בסך הכל תופעת לוואי של סופניות.
הרי כולנו בסך הכל יצרי היקום, ויום אחד, כשיחליט הגורל או משהו, כולנו פשוט נתפוגג.
אנחנו רק נלחמים…בבני מיננו. למה? כי כל כך נחמד לי לדבר עם אנשים כמוני!
כל כך נחמד לדבר עם נער שאוהב לכתוב, שקורא…זה פשוט…כי אנחנו מיוחדים.
כי זה מה שיש לנו ומה שטוב לנו ומה שאנחנו כל כך אוהבים וזה מייחד אותנו. אין כל כך הרבה כמונו.
למה באמת להלחם ככה?
זאת תסביר לי אתה.

מחכה לתשובה,
הסופרת של החיים.

אני יודעת שזה ארוך.
מתחננת שתקרא.

אם יש בך מידת הרחמים, כמו שאמרו חברייך,
אני מבקשת.
תמחק את זה.