טוב, אז הודעה קצרה ופרק ראשון לסיפור חדש :)

אני קצת תקוע בסיפור בהמשכים, זה לא שאני הקפאתי אותו, אבל הוא בהפסקה כרגע. חשבתי להתחיל סיפור חדש, אז הנה הפרק הראשון:
"לעולם אל תפתח ציפיות, בן" אמר המלך כריסטוף, אבל בואו נסביר כמה דברים.
המלך, כריסטוף, בשנותיו המבוגרות, הוא האיש שמולך רשמית על ממלכת קורנה. ממלכה רגילה, כמעט לחלוטין. האנשים שגרים בה רגילים, והסביבה בה רגילה. הדבר היחיד שיוצא דופן בממלכה הזאת היא שיש לה לא מעט אויבים.
לפני עשר שנים-
באותו יום, קורנה לא הייתה שקטה יותר. המלך כריסטוף ישב על כיסו ברוגע ובשלווה, בחצר ארמונו, כשלפתע נשמעו צרחות ממחוץ לארמון.
נשמעו פיצוצים בכל מקום והאזור התמלא עשן. במהירות כריסטוף יצא דרך השער וראה אנשים עם מסכות שחורות על פניהם וחרבות בידיהם.
הוא צרח לשומרי הארמון, שלא היו מוכנים בכלל למתקפה בלתי צפויה שכזאת, והשומרים החלו להילחם באנשים בעלי המסכות, אבל תוך כמה רגעים השומרים חוסלו, ורובם על ידי אחד מהלוחמים, שהתגלה כמנהיג. המנהיג של הלוחמים התקרב אל כריסטוף והחל לדבר:
"אנחנו הזולטרים. ארגון טרור חזק" אמר המנהיג בנימה מזלזלת "אה, כן! שכחתי להציג את עצמי. קוראים לי באקר"
"מה אתם רוצים?" שאל כריסטוף במבט עצבני, שנראה שהיה שעוד שנייה היה מתנפל על באקר, אבל ידע שאם יעשה זאת, הלוחמים יתנפלו עליו
"מה אנחנו רוצים? אה, זה פשוט מאוד!" צחק באקר בצחוק מזלזל "אנחנו רוצים את האיש שלנו חזרה".
שוב פעם, עליי להסביר. כשבאקר אמר 'האיש שלנו', הוא התכוון לגנרל שונא, האיש הכי מפחיד ומסוכן שממלכת קורנה נתקלה בו, אבל למזלם של תושבי הממלכה, לאחר מאמץ רב, גנרל שונא נתפס והושלך לשבי בשמירה חזקה. גנרל שונא היה כמו אליל בשביל הזולטרים, והם היו מוכנים לעשות הכול בשביל לשחרר אותו.
"לשחרר את שונא? לעולם לא!" צרח כריסטוף. הוא ידע שאם שונא ישתחרר, יהיה בו יצר נקמה כל כך חזק, שהוא יהיה מסוגל לקום ולרצוח את כריסטוף, כמו שעשה למשפחתו. כמה רגעים לפני שכריסטוף וחייליו תפסו את גנרל שונא, הוא רצח את אשתו של כריסטוף האהובה, לייזי, שכריסטוף כל כך אהב, ואת שני ילדיו: הארי הילד הקטן והחמוד, ובון, הילדה המצחיקה. כמה שכריסטוף מתגעגע אליהם, רוצה לחבק אותם אבל יודע שהוא לא יכול. הוא כל כך שנא את גנרל שונא, שגם אם יאמרו לו שירצחו אותו אם לא ישחרר אותו, הוא לא ישחרר אותו.
"אם אתה כל כך מתנגד לרעיון, אז יש עוד דרך" צחקק באקר "זולטרים, 'תטפלו' בו" אמר מבלי לזוז, ורק הלוחמים התנפלו על כריסטוף.
במהירות כריסטוף שלף את חרבו ונלחם עם הזולטרים. אחד מהם היה מיומן בחרב, שדקר את כריסטוף ברגלו, והוא החל לצלוע, והוא גם קיבל דקירה בצד הבטן, אבל למזלו, היה לו כל כך הרבה ניסיון בחרב, שהוא הביס את כולם.
"אולי הרגת אותם, אבל לא אותי" צחק באקר ושלף את חרבו המיוחדת, "הברק", כך נהגו לקרוא לה, אויביו של באקר, שהובסו מרוב שהחרב הייתה חדה.
"נראה אותך" אמר כריסטוף והם החלו להילחם. נראה היה שהחרבות שלהם כאילו יודעות לאן החרב השנייה עמדה להגיע, כי הן כל הזמן התנגשו אחת בשנייה. שני הלוחמים היו מיומנים, כשלפתע באקר פסק.
"אולי היום המתקפה לא הצליחה, אבל יום אחד כן" אמר "יום אחד אני אמצא את הנקודה החלשה." ונעלם משם במהירות.
מאז, ממלכת קורנה הגבירה את השמירה על הכלוב של גנרל שונא, בשל הפחד הגדול שהוא איכשהו יצליח לברוח. יש חשש כבד בקרב לוחמיו של כריסטוף שארגון הזולטרים יקום שוב, ושבאקר יחזור, אבל כריסטוף הוא האיש שהכי פחות דואג מבין כולם בממלכה, בגלל שלאחר המלחמה הוא הלך ומצא דבר שיכול להגן עליהם מבאקר, שרק ממשיך להתחזק אחרי כל יום שעובר.

אהבתם? תרשמו בתגובות. אם יאהבו את זה באמת, אני אמשיך לפרק שני, ואם כן, אז אני מניח שבסוף הפרק השני תהיה הרשמה :)