הרואה ואינו נראה

"הרואה ואינו נראה"

שדים בדמות אדם מרחפים ברחובות.
הריח הממכר, היקר שכולם חושקים בו ,הריח העז,הקיים שנואשים בשביל להשיג אותו דבק בדבק שלא יופרד מהשדים הם אינם שמים לב, לא מבחינים בכלל בעיניהם הגדולות וחסרות ההבעה והרגש-ריח החיים.

והפרח הקטן ,כמעט ואין מבחינים בו ,אבל הוא קיים. בועט הוא בשורשיו ומפזר אדמה על נעלי השדים הממשיכים ללכת ולרוץ מבלי לשים לב, מבלי להיוודע, כאילו איננו קיים בכלל.
אם יכול היה הפרח להגיד משהו היה צורח מעמקי גרונו האנושי היה מתחנן לעזרה -בוכה בועט ומתפתל. אך אין זה ככה.הוא נשאר עומד, יציב, קפוא.
אך בפנים סוער ומשתולל. רוצה לתלוש את עלי כותרתו ולהביאם אל תוך עיניי היצורים חסרי הנשמה. "אני כאן! , תסתכלו עליי!! "
הוא מנסה להתמתח הכי גבוה שיכול בשביל שיוכל, ולו מעט לשאוף מריח החיים. אך הריח נמצא באוויר, גבוה מידי בשביל הפרח המסכן, והוא צריך עזרה בשביל להגיע אליו. אך כולם אינם מסתכלים , הוא בלתי נראה.
לו היה אחד מאותם האנשים עוצר לרגע, מתבונן, לוקח את הפרח הקטן המכונה בן אנוש והיה נותן לו לינוק מהחיים. מאותה תחושה נפלאה של חופש . היה מתמלא באושר ומתפתח וצומח עד העננים. אך היצורים אטומים הם ודורכים על הפרח המסכן. עם כל דריכה נשמתו נעשית מקוטעת הוא מנסה להלחם, נשאר עם כוחותיו שיבוא אדם וירים אותו אל על.