הסיבה שלי לקום בבוקר

זה אתה- אתה שם. אתה הסיבה שלי לקום בבוקר. כל בוקר אני קמה ומתלבשת ומתגנדרת עבורך. מתבשמת כאילו אתה צריך להריח אותי מכף רגל ועד ראש ואני צריכה להיות בשיא פריחתי. קמה כל בוקר בתקווה להתקל בך, או לפחות בעיניים שלך. גם כשהן בצבע הכי שגרתי בעולם- הן הכי מיוחדות שיש כי הן שלך, וזה הופך אותן להכי יפות מכולם. ואם אפילו אזכה ואתקל בך, מקווה שנחליף כמה מילים. אפילו המילים הכי פשוטות בעולם, שאלה שגרתית של מה קורה, כשאתה יודע בדיוק מה קורה ועדיין מתעניין. אתה הסיבה שלי לקום בבוקר כי אני יודעת שאם ישנו יום שלא אראה אותך לא ארצה לזוז מהמיטה. ארצה להישאר שם בחלומות כי שם אתה נמצא.
אתה הסיבה שאני לא נרדמת בלילה. השיחות העמוקות שלנו אל תוך הלילה בשעות הצעירות ביותר של השחור. הכי כיפיות איתך. כשאנחנו מדברים כל המערכות שלי בגוף מתבלבלות. חם לי, קר לי, רוצה לשבת, רוצה לרוץ, מתבלבלת כולי. שבויה למילים שלך, ולא רוצה שיגיע הרגע בו תגיד לי שאתה הולך לישון כי אז זה אומר שאנחנו מפסיקים לדבר להיום. אני לא אומר לך בחיים שאני הולכת לישון, לא אסבול את עצמי כשהפסקתי אני לדבר איתך וסגרתי הזדמנות לשמוע עוד מילים ממך. גם כשאהיה הכי עייפה בעולם אתעורר כדי לשמוע אותך. אתה הסיבה שאני לא נרדמת בלילה כי אחרי שמגיעה שעה קצת פחות קטנה ונהיה כבר מוקדם, אתה מברך בלילה טוב ואני בחזרה. ואינני מצליחה לישון. מתרוצץ במחשבות, על מה יכלנו עוד לדבר, מה יכלתי עוד לומר, מה רצית לספר.
אתה הסיבה שאני מנידה שינה מעיניי, גם בלילה וגם בבוקר. מחכה שיגיע יום בו ארדם בידיעה שאתה שלי, ואז גם אוכל להרדם מהר יותר, ולקום מאוחר יותר, כי אולי אז- תשן לידי.