הילדה שבתמונה

רציתי לחייך ,
כמו ההיא שם בתמונה ,
שחשבה שהכל בחיים יסתיים כמו בסיפור אגדה ,
כמו הילדה הזאת בתמונה עם החיוך הכובש ללא שום דאגה ,
אותה ילדה שהייתה מלאת תמימות ושמחה ,
אבל אותה הילדה במקום לחייך ,
הביטה בתמונה , לקחה דף וכתבה את מה שהלב שלה רצה לספר …
"השאלות עשו לי שמיניות בראש,
מרוב כל המחשובות , כבר התחיל לכאוב לי הראש …
אבל שאלה אחת לא הניחה לי בשקט ,
"לאיפה נעלמה אותה הילדה שבתמונה ?"
הרי אני אותה הילדה !
מה החיים גרמו לי להבין ?
גם אני התחלתי להכנס לתוך ספקטרום של תלונות , או אכזבות ?
זה לא יכול להיות !
אני לא כזאת אני רוצה לחייך , לחיות וכמובן שלשמוח ,
לא להוריד את החיוך מהפנים לשניה ,
לא לפספס הזדמנות שלא תחזור לעולם !.
אבל אם הבחירה בידיים שלי ,
למה כל כך קשה לי לבחור בה ?
גם כשהייתי קטנה ,
כשרצתי בשדה חופשיה וחיוך מלא בשמחה בלי שום זיוף אחד קטן ,
גם אז היה כאב בעולם…
אז מה גורם לי להתקע ?
מה קשה לי כל כך לחייך ?
מה חוסם לי את הלב ?
אז אני כותבת לך אותה ילדה שבתמונה …
אני מבטיחה ,
החיוך לא נעלם רק צריך להדליק אותו ,
החיוך הזה , הוא בדיוק כמו נר שכבה
ואני צריכה להדליק אותו !
בעזרת הלהבה , והאמונה שלי ,
היא לא כבתה !
אז בעזרת האמונה אני ידליק את השמחה …
כדי שיהיה לי הזדמנות לתקן ,
בעצם, הזדמנות לחייך
כי בתכלס , אם אני יחיה במרה שחורה ,
אני יפול ויפסיד במלחמה ,
ואני לא כזאת , אני לא מפסידה ,
אתם עוד תראו , החיוך שלי ואני ,
עוד נכבוש את העולם ! .