"הודעה למין האנושי"

אני מבינה את הנקודה, אני עונה בשם עצמי ולא בשם שאר "המין האנושי".
אני לא אוהבת קפה, אבל אני אכן שותה שוקו כל בוקר.
אני לא יודעת מה האיכות של המכונית של ההורים שלי, אבל אבא שלי רק קיבל עבודה אחרי שנה של אבטלה והוא גר כבר זמן מה בדירת שני חדרים בבניין עלוב.
אמא שלי גרה בבית שההורים של אבא שלי משכירים. (הורים גרושים).
יש לי שלושה אחים גדולים שממש לא אכפת לי מהם, אחד היה מרביץ לי ולועג לי כל הילדות והשתיים האחרות פשוט לא היו שם אף פעם.
על מה יש לי להתלונן –
אבא שלי עומד לעבוד בחו"ל (שוב) ואני בקושי אראה אותו, ואני אפילו לא עצובה בגלל זה וזה אפילו יתרון כי אני במילא לא רגילה לראות אותו הרבה ועכשיו יהיה לי מקום לברוח אליו. אני מרגישה כמו הבת הכי גרועה בעולם.
אני מתפתה לחתוך כל פעם שעובר לידי סכין (אני לא חותכת), ויש לי מחשבות רצחניות.
אני מפחדת שיש לי בעיות נפשיות שעלולות לגרום לי ולסובבים אותי נזק.
יש עוד אבל אני לא אפרט…
וזו השנה הכי מאושרת שהיתה לי מאז כיתה ב'.
בצד החיובי, אני מתנדבת, אני חוסכת כסף לאוניברסיטה, יש לי תוכנית איך החיים שלי יראו והמצב שלי משתפר.
אני גם משדלת להיות יותר חשופה למציאות שסובבת אותנו.
אבל אחרי הכל, זו רק אני…