האושר אינו מטרה, אלא דרך
אלברט איינשטיין כתב:
הבה לא נשכח שידע וכישרון לא יובילו אותנו אל האושר.
בחיים חשוב יותר שנפתח חלון אל הדמיון שלנו, מאשר שנביט במציאות בעיניים של השכל שלנו.
אמנם קשה להשיג אושר. דומה שהאושר חומק מאתנו ואנו לא פעם, מתייאשים מהניסיונות להשיג אותו. אבל עדיין חשוב שנזכור, עלינו לשים את השגת האושר בראש המטרות שלנו, אחרת, בסופו של דבר, נהיה אומללים…
בסופו של דבר אם תציב הצלחה חומרית, בראש סדר העדיפויות שלך, אתה עלול לגלות, בסוף כשתשיג אותה, שזה לא גרם לך אושר.
לא פעם אנשים מציבים מטרות קשות בפני עצמם, כי זה מה שלימדו אותם. אבל בסוף, כשהם משיגים אותם, זה גורם להם להיות עוד יותר אומללים.
יש אפילו פתגם על זה: תזהר במטרות שאתה מציב לעצמך, כי אתה עלול להשיג אותם!
לא תמיד הצלחה מביאה אושר, אבל אושר תמיד מביא הצלחה.
כגודל הצפיה כך גודל האכזבה. מכירים את הפתגם הזה? ובכן מסתבר שהציפיות שלנו מהחיים, גם אחראיות למידת ההנאה שלנו מהם. אם הציפיות שלנו עומדות במבחן המציאות ואנו מרגישים שליטה על חיינו, נשיג גם אושר.
הכאב חשוב, כי הוא מביא לפעולה. גם כאב רגשי נועד לזרז אותנו לעשות פעולה, כמו רגשי אשמה, שגורמות לנו להבליג ולנסות לא לפגוע באחרים.
אבל הסבל הוא מיותר. הוא תוצר של מחשבה, שאין מאחוריה שום פעולה ואינה מועילה לכלום.
טעות לחשוב שמי שסובל אשם בקרמה שלילית, שהיו לו בחיים קודמים.
האמת היא שהאדם מושך אליו את האנרגיות של העולם הפנימי שהוא יצר לעצמו, באמצעות מחשבותיו. כל אדם מקבל בדיוק מה שהוא יוצר בעצמו, במחשבתו ובדמיונו. כשהנשמה תגיע לעולם הבא, היא תגלה שכל מה שהיא רוצה, היא יכולה ליצור. בעולם הזה הדברים מתנהלים בצורה הרבה יותר אטית, אבל העיקרון זהה.
היקום נותן לך בדיוק את מה שאתה מדמה לעצמך שמגיע לך. אם תפתח גישה חיובית לחיים, יהיו לך חיים טובים.
דווקא מי שמתנגד, מי שמפחד, הוא, במקום ליהנות מחיים בטוחים, חשוף הכי הרבה לבעיות ולצרות. שכן הפחד מושך אלינו את הצרות, שאנו פוחדים מהם. כך למשל, רק הדברים שאנו נותנים, הדאגה שאנו מפגינים כלפי אחרים, הם היכולים להפוך על פניהם חיים של פחד, של חששות, לחיים של ספוק, אושר ועוצמה.
אתה יכול לקבל רק מה שאתה נותן. הוא, שאין לו מה לתת, לא יכול גם לקבל דבר. חיים של נתינה הם חיים של שמחה.
המחשבות שלנו לא מאפשרות לנו להגיע לאושר, מפני שהן מעוותות את המציאות. הדרך אל האושר צריכה להתחשב בשלוש מספרים: 6-7-5. יש 6 אשליות שמעוותות את המציאות שלנו, שבע נקודות עיוורות שלא מאפשרות לנו לראות את התמונה האמיתית וחמש אמיתות שיאפשרו לנו לגרום לאושר להישאר אתנו תמיד.
למזלנו המוח לא יכול לחשוב על יותר מדבר אחד בו זמנית. זאת אומרת, שאם נורה לו לחשוב במקום על משהו עצוב ומדכא, על משהו שמח, הרי הוא יעבור למצב השמח, באופן מיידי. ואכן, אנחנו השולטים במוח, כלומר יכולים לשלוט גם במחשבות שלנו. זה הכול עניין של תרגול.
חשוב מאוד שנשקיט את הפטפטת הבלתי נפסקת של המוח. זאת שתוקעת אותנו במצבים לא רצויים. במקום לפעול, אנו לא פעם נכנעים לזרם הבלתי פוסק של המחשבות ולא מבינים, שאנו יכולים למעשה, לשלוט בהם. אין צורך שנתנגד למחשבה מסוימת, מספיק שנכניס מחשבה אחרת, חיובית, במקומה.
ההנאה הגדולה ביותר שלנו יכולה להיות התעסקות במה שקורה מסביב, בלי שפיטה, תוך הפסקת הפטפטת הזאת, פשוט להתרכז במה שמחוץ לנו. בנוף, במוסיקה, ברגשות הפנימיים שלנו. להיות בעמדה של צופה ולא משתתף.
ואנו אכן, בחיים האלו, צופים, שכן החיים הם אשליה, שאנו לא מבינה אותה באמת. המחשבות שלנו, המטרידות, מציגות לנו עולם לא אמיתי. במקום להתבונן בו באופן ניוטרלי, אנו לוקחים חלק בדרמה של החיים, שהם אשליה, שהמוח מצייר לנו, לא על סמך עובדות, אלא על סמך זיכרונות ואמיתות מזויפות שהחדירו בראשנו.
עוד דבר חשוב לאושר שלנו, זה הבנה שאנחנו לא האגו שלנו. שאנחנו לא מרכז העולם. וגם שאנחנו לא יודעים הכול, שכן הידע האנושי מוגבל ביותר וכל הזמן המדע מוצא שטעה ומשנה תיאוריות.
הפיזיקה המודרנית גילתה שהזמן והמרחב, הם בעצם כרוכים זה בזה. ביחד הם יוצרים את כוח הכבידה, שבו המרחב מתעוות וגם הזמן משתנה. כלומר, למעשה, בדיוק כפי שאנו נעים דרך המרחב, כך נוכל לנוע דרך הזמן.
במהירות גבוהה נוכל גם לעבור דרך זמנים שונים, שכן הכלל: במהירות גבוהה הזמן מתקצר, גורם לכך שנעבור את ציר הזמן, לא בצורה ישרה, אלא בזווית.
כלומר, הזמן הוא אשליה, לא משהו מוחלט. זה משהו שכל אדם, חווה באופן שונה.
בגלל שאנו מנסים לחיות בעתיד ובעבר, במקום להתרכז בהווה, אנחנו אומללים. שכן לרוב המחשבות על העתיד, הן תרחישים דמיוניים שהמוח ממציא, וכמאמר הפתגם: "בסוף הסתבר לי, שכל חיי פחדתי מהתרחשויות, שמעולם לא קרו".
העבר שאנו מתרפקים עליו, גם הוא אשליה, שלא קיים ואין מה להתעסק אתו.
שימו לב שרוב הרגשות השליליים ממוקדים בעבר או בעתיד ולא בהווה.
אני למשל שמתי לב, שמחשבות על מטלות מסוימות, גורמות לי צער, ואילו עשייתם נעשית בלי שאפילו אשים לב. כלומר אין כל קשר בין המחשבה שלי, לגבי העתיד (הצורך לעשות משהו) לבין המעשה עצמו! (שהוא ההווה)!
הפחדים שלנו חוסמים אותנו, כי אנחנו משקרים לעצמנו ואפילו פוחדים מהפחד עצמו, ומסתגרים עוד יותר!
אבל למעשה אין כל תועלת בפחד, רק המעשים יכולים לעזור. הפחד, כמו המחשבות, הן חסרות ערך מעשי. המוח שלנו עובד קשה כדי לחזות בעיות בעתיד, ומעצים מאוד כל חשש ואיום אפשרי. מכל טראומה שהוא עובר, הוא יוצר מצבור של פחדים, עד שמרוב פחדים, אנחנו משותקים לגמרי.
הפחד הוא משתק ואין בו כל תועלת.
תגובות (0)