בפנים , בפנים

אתם לא באמת אוהבים אותי,
זה בגלל שאני חברה שלה
כי היא מקובלת
והיא חברה שלי כי היא עשתה עלי חרם פעם ועכשיו לא נעים לה להתנהג אלי רע…
כן , כן אתם תגידו שאתם אוהבים אני לא באמת יכולה להאמין לזה אתם יודעים…
להגיד לי שאני ״החברה הכי טובההה!!״ ״סיפרתי רק לך ולה׳״ ״ את וה׳ באותו המקום בשבילי״ לגרום לי להאמין שזה ככה
ולקבל את עצמי ולהגיד היי איזה כייף מישהו שם אלי
אבל מה?! אהה סימתיי לעזור לו במה שהוא היה צריך .,,
אז זהו אפשר לזרוק אותי לפח! כאילו אני בובה ישנה וקרועה זהו לא זקוקים לי יותר, אז יאללה זרקו אותי לפח!
ואז לא להבין על מה אני כועסת. וששוב רוצים להחזיר את הבובה בשביל איזו טובה , בשביל לספק את עצמם .. ״מה זה למה את לא מדברת ״ ״לא יודעת חשבת שזה כואב ״ לצרוח אלי ״יאא זונה כאילו מה כבר עשיתי לך!! יאוו מעצבנת!״ ואז מוצאים אותי רעה בכל הסיפור הזה , ״למה את ככה אליו/ה , מגעילה״ שוב ללכת ולבכות לבד וכך זה חוזר לו כמו גלגל שלא עוצר הוא רק ממשיך ממשיך בלי לעזור לי , לעזור לעצמי .