במקום יומן

יש אותך ויש אותו. אני לא יודעת על מה לוותר.. אני ממש לא מתלוננת, הייתה לי איתך את התקופה הטובה ביותר בחיים שלי.
כשהתנשקנו בפעם הראשונה הרגשתי מוזר, בכל זאת ידידות של שנה נזרקת לפח ומפנה את מקומה לרגשות אחרים.
בהתחלה היססתי, פחדתי שייהרס לנו הקשר אבל בשביל לחיות צריך סיכונים, וההחלטה לאהוב אותך הייתה מדהימה.
אתה גם היית הראשון שלי, האחד שאני סומכת עליו מספיק כדי להפקיד בידיו את כבודי, את מה שלעולם לא אוכל להחזיר..
הייתי מאושרת, ממש מאושרת, הרגשתי כאילו זה לא יוכל להיגמר לעולם…
אבל לפעמים החיים מעקמים את המסלול שלנו לא לפי רצוננו.
אני ידעתי, אני ידעתי שאסור לי להתקרב לרעל הזה , אני ידעתי שאני לא אוכל לשלוט על עצמי, אני ידעתי שגם הוא יהיה שם, והכי חשוב אני ידעתי שיש ביננו מתח והיה עוד הרבה לפני שהתאהבתי בך.
הוא ניסה לעצור אותי, ניסה להרחיק אותי ממנו, אבל לא הצליח בגלל החולשה שלו אליי..
ואז שפתינו נפגשו
וכל המציאות שלי התנפצה
לא באמת ידעתי מה אני עושה, היו בגופי כמויות עצומות של רעל אבל למרות זאת לא התחרטתי על מה שקרה.
לא רציתי שתדע, פחדתי לפגוע בך , פחדתי מהאמון שאני עלולה להפסיק לקבל ממך אבל סיפרתי
הייתי חייבת להרגיש שאתה יודע
ובזמן שאתה כעסת עליי ולא היית מוכן לדבר איתי, הוא דווקא כן היה מוכן לדבר וגם ביקש שאני אעזוב אותך בשבילו.
יש יותר מדיי סיבות למה זה לא יכול לקרות, אחת מהן היא המרחק ביני לבינו, והעובדה שהוא חייל ואם אני אצטרך אותו הוא לא יהיה שם פיזית כדי להחזיק אותי שלא אפול.
ואז שוב מה שנשבר פשוט התנפץ בצורה שאי אפשר לתקן
כשהתרחקתי ממנו והוא התקרב ,המפגש בין השפתיים קרה בפעם השנייה, והפעם ללא הרעל.
למחרת אתה התקשרת ואמרת לי שאתה סולח לי, לטענתך לא ידעתי מה אני עושה, אבל במציאות שקופה ומראה דברים אחרים.
אתה כל כך אוהב אותי, מוכן להקריב אוויר לנשימה בשבילי ולי אין מה לתת לך בחזרה.
גם אתה וגם הוא שיחקתם על פי הכללים שלי, סלחתם לי על כל מה שעשיתי, גם אם היה מלוכלך והכי מפליא אותי ששניכם עדיין רוצים להתקרב , אבל ברגע שאחד יתקרב יותר מדיי השני ייסוג לאחור ולא תהיה דרך חזרה.
יותר מדיי עומד על כף המאזניים
עכשיו אני נקרעת בין השגרה שלך לבין הריגוש של מישהו חדש
בין האהבה אליך והרגשות אליו
בין ההיגיון לשיגעון
בין הראש ללב
בין הלב החצוי
בינך
לבינו