אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 15

~אמנדה~
חזרתי מהחדר כושר וראיתי שקיבלתי הודעה ממספר חסום, זאת הייתה הלטה, הפעלתי אותה
"אמנדה היא יצור מבחיל ודוחה שאני לא רוצה לראות אפילו!" נשמע קולו של דור
"לא כמוך, הדבר שעושה לי הכי הרבה אושר, את הדבר הכי מושלם שקיים!" נשמע מתוך ההקלטה מה לעזעזאל?! מי שלח לי כזה דבר? למי הוא אמר את זה? למה? חשבתי שאנחנו ידידים. באותו הערב החלטתי.

התעוררתי מוקדם ויצאתי מהחדר עם האוזניות שלי והפלאפון, נכנסתי לסטודיו והחלפתי לשורט וגופייה, התמתחתי ורקדתי קצת משהו שהמצאתי, משהו ששחרר אותי.
הלכתי להחליף בגדים וראיתי את דור עומד בכניסה, נכנסתי לחדר הלבשה ונעלתי,
החלפתי את הבגדים שלי ויצאתי, ראיתי את דור עדיין עומד שם ונזכרתי בהחלטה שלי,
עברתי אותו וחזרתי לחדר, הוא הלך אחרי ואני הלכתי מהר יותר, אחרי כמה מטרים הוא התחיל לרוץ והגיע לחדרי לפניי, כשהגעתי לשם פתחתי את הדלת ונעלתי אחריי,
לא נותנת לו להיכנס. הוא ניסה להתקשר ואני סיננתי וחסמתי אותו, בהכל.

ראיין התקשר אלי ועניתי
"כן?" שאלתי
"מה קרה?" נשמע קולו של דור, ניתקתי והתעצבנתי עוד יותר. עוד כמה דקות מצלצלים, אני צריכה ללכת לכיתה.
"ולמה את מאחרת?" שאלה אותי המורה, איחור של שתי דקות
"נפלתי אז לקח לי קצת זמן לעמוד שוב" עניתי לה בתירוץ
"אני אקבל את זה הפעם אבל את צריכה לתכנן את ההגעה שלך לכיתה כך שלא משנה מה יקרה את לא תאחרי" אמרה לי באזהרה והנהנתי כתגובה, התיישבתי בשולחן הריק שבסוף, מתעלמת ממבטו של ראיין
"הכנת שיעורי בית?" שאלה אותי המורה והמשיכה ללמד.

כבר עבר שבוע, ריילי חוזרת מחר ואני חייבת לדבר איתה קצת
עד כמה שראיין הוא החבר הכי טוב שלי, ריילי היא היומן הפרטי שלי בערך,
ואני לא כתבתי כבר הרבה זמן. שתי דפיקות על הדלת
"סגור" אני צועקת והדלת נפתחת לאחר כמה שניות,
"זה לא סגור, פתחתי" אמרה ריילי וקפצתי עליה בחיבוקים
"התגעגעתי" אמרתי לה
"גם אני, למרות שהשניים כבר חפרו לי שאני יחזור כי את בבלגן, אז בואי נעשה סדר בעובדות"
אמרה וחייכתי אליה, התיישבנו על המיטות שלנו עם הפנים אחת לשנייה והיא אמרה מה היא שמעה ואני אמרתי אם זה שמועה ואם זה נכון, כשזה היה נכון אז פירטתי.
"את ודור נפרדתם?" שאלה
"כן" עניתי ומבט של שוק היה בעיניה
"פגענו יותר מדי אחד בשנייה" אמרתי לה
"אמרתם שתישארו ידידים?" שאלה
"כן, הכי טובים" אמרתי לה
"אז מה השתבש? הבנים אומרים שאת הלכת לישון והתעוררת כועסת על העולם ועל כולם" אמרה וגיחכתי, רואים שזה משפט של ראיין
"זה מה שקרה" אמרתי לה והפעלתי את ההקלטה.

"מה לעזעזאל?" שאלה כשנגמרה ההקלטה
"זה לא השינה" אמרתי לה
"שלחי לי את זה" ביקשה ולא הבנתי, היא יצא מהחדר ושלחתי לה את זה, כששלחה לי הודעה חזרה, בה נכתב
'תודה, אני הולכת ללמד לקחים' הבנתי מה קורה פה ורצתי אחריה, עם כפכפים וגרביים, לוק היסטרי.

"אתה מטומטם?" צעקה ריילי בחדר של הבנים
"אני לא אמרתי את זה" כעסתי בעצמי
"אז מי אמר את זה? אלוהים?!" שאלה בכעס
"לא אני" צעק שוב
"אתה הסיבה לזה שהיא ככה" אמרה בכעס
"למה היא סיפרה לך ולא לי?" שאל ראיין
"כי מה אתה היית עושה?" שאל אותו ריילי
"הייתי אומר לה שזה לא אפשרי ו"
"והיא הייתה אומרת לך שזה מה שקרה ושאתה צריך לעזוב אותה כי אתה לא מבין" קטעה אותו ריילי והוא שתק, נכנסתי לחדר והם ראו אותי
"זה לא אני, אני נשבע לך" אמר לי דור
"אני מאמינה לך" עניתי.

'את בטוחה שלא בא לך סושי?' שלח לי בפעם המאה
'אני לא אוהבת אוכל סיני' כתבתי לו בחזרה
'מעולה, סושי זה יפני' ענה וצחקקתי
'נו דורר' שלחתי לו והוספתי סמיילי כועס
אוקיי, אוקיי, אז איטלקי, אני בא לאסוף אותך בעוד שעה' כתב לי ושלחתי לו חזרה סמיילי נשיקה.
עבר הרבה זמן, חודש, דור לא הפסיק לצאת לדייטים וזה מפריע לי מאוד אבל אני מבינה שזה עוזר לו, אנחנו באמת חברים הכי טובים מאז, אני אוהבת את המצב, עוד כמה ימים אני הולכת לפגוש את ההורים שלי!