אהבת אותי

אהבת כל סנטימטר בגוף שלי,
אהבת אותי עם כל שכבה שעליי,
ואהבת אותי גם בלי שום בגד שיסתיר את עצמי.
אהבת לחבק,
אהבת לנשק,
אהבת להרגיש איך אני נושכת אותך מרוב אהבה.
אהבת את הצחוק המשוגע שלי,
ששרט לך את הלב כל פעם,
שריטה כזו לא כואבת, כזו שכיף לקבל, כזו שנזכרים בה עם חיוך וזוכרים בדיוק מתי נשרטנו.
אהבת לשבת איתי בשקט,
לבהות בתקרה,
לחפש איתי ביחד איזו נחמה.
אהבת לדבר איתי שעות בלילה,
שיחות כאלה שרואים שהמוח כבר מחוק,
שיחות ששנינו כבר גמורים אבל מדברים עוד קצת לפני השינה,
שיחות שתמיד נגמרות בהודעת לילה טוב מלאה בלבבות.
אהבת לישון פחות,
כי ידענו שנינו ששום חלום לא יפה כמו השיחה שלנו.
אהבת להעביר איתי שעות.
אהבת, אהבת המון.
אתה אהבת. אני עדיין אוהבת. ההבדל הכואב, שלא נותן לישון בלילה.
אני נאחזת בזכרונות הטובים שיש לי ממך, בריח של גופך, בשפתיים הרכות שיודעות בדיוק איך לנשק אותי, ואז אני פשוט בוכה.
לא מבינה איך זה נגמר,
לא מבינה מה השתנה,
לא רוצה להבין איך הלב שלי צריך למחוק אותך ולהתקדם.
אני עוד אוהב אותך הרבה זמן, תאמין לי,
יקח לי זמן לשים פלסטר ועוד פלסטר ועוד פלסטר על לב שעכשיו שבור לרסיסים.
אבל בסוף, אין לי מה לעשות חוץ מלקוות שיהיה לך טוב בלעדיי.
ממני, אהובתך לשעבר.