פצצה, לתחרות סיפורים של מיכלוש.

אני רץ. אין לי זמן, הם מאחורי.
אני בורח. אפילו שהכל כבר אבוד, אפילו שאין טעם להמשיך, אני לא מוותר.
ירייה עוברת ליד אזני, אני מתחמק בקושי ופונה ימינה ברגע האחרון.
מבוך המסדרונות הזה משגע אותי. אני לא יודע לאן אני אמור לפנות, אין לי אף אחד שידריך אותי יותר.
בגלל שהם הרגו את כולם.
הם הרגו את כל החברים שלי, את המשפחה שלי. באשמתם כולם מתים ואני תועה פה בלי לדעת לאן ללכת, וזה הכל באשמתם.
אלו שרודפים אחרי.
לפתע אני רואה את האור. היציאה החוצה, אני יכול להינצל.
אני עוד יכול להספיק ולצאת החוצה, ואולי אני יכול לגרום להם לשלם.
גם אם התכנית שלנו נהרסה והמקום לא התפוצץ כי קלארה לא הספיקה להפעיל את הפצצה אולי אני יכול להפעיל אותה, אחרי הכל הפצצה עדיין שם.
מותקנת ליד הגופה של קלארה, מחכה שמישהו יפעיל אותה.
מחכה לגרום ליותר הרס.
אני מרגיש כאב חד ברגלי. כשאני מביט אני מגלה שקליע של אקדח תקוע בקרסול שלי.
אני מתעלם מהכאב וקופץ החוצה, זה כבר לא המשחק המטופש ששיחקתי עם חברים שלי לפני שנתיים באינטרנט, זוהי המציאות.
והיא דומה להפליא למשחק.
הנה הרמפה, והנה המקום שבו יורדים למים. וממש מולי זהו הגג שעליו מותקנת הפצצה.
אני תופס את הסולם ומתחיל לטפס, יורים עלי אבל אני לא מוותר.
עוד קצת.
עוד טיפה.
ואני שם. אני מושך את עצמי בכוחותי האחרונים למעלה וכושל אל הפצצה. אני מקליד את הקוד.
4, 3, 5, 8.
המסך מראה שלושים שניות עד לפיצוץ.
"תרים את הידיים ותתרחק משם מיד!" אני שומע צרחה.
אין בעיה, אני חושב בשמחה. אני אשמח להתרחק מהפיצוץ קצת.
אני מתרחק ומרים את ראשי. שלושים אנשים עומדים מולי, שלושים אנשים חמושים.
חיילים.
רוצחים.
"מה עשית שם?! במה נגעת שם?! תענה או שאני יורה!" צורח אחד מהם ומתקרב אלי.
"ניסיתי לטפל בפציעה ברגל שלי." אני משקר במיומנות, אבל האיש לא מאמין לי.
אין בעיה, שלא יאמין. רק עוד חמש עשרה שניות.
"אל תשקר לי! מה עשית שם?! תענה לי מיד, בן בליעל מסריח!"
12 שניות.
"אני לא משקר לך, אדוני. ואני לא בן בליעל." אני מחייך בניצחון, הוא מבין שלא יקבל ממני תשובה ומתחיל להתקרב לפצצה.
9 שניות.
"אני מציע לך להתרחק משם." אני אומר, זה מסיח את דעתו, הוא חוזר אלי.
"למה? הדם שלך שם? אתה מפחד שאני אתעלף מהמראה?" הוא שואל בזלזול ומפיל אותי מרגלי בבעיטה.
5 שניות.
"דווקא לא הדם שלי שם, אלא משהו נחמד אחר. שאני בטוח שתחבב פחות." אני אומר.
"מה זה?!" הוא צורח עלי בזעם.
2 שניות. 1.
"פצצה."