לתחרות הסיפורים- פנטזיה liattoty

ליטפתי את חד הקרן. הוא הביט בי בעיניו השחורות אך מלאות הניצוצות, ולאחר מכן הוא העיף את הפוני מעיניו. יש לו פוני בצבע לבן, ובאמצע המצח יש לו קרן ענקית שגם היא במקריות צבועה בלבן, והפרווה שלו ורודה מקושטת בנצנצים. חד קרן רגיל, כולם כבר ראו אחד כזה.
אבל בשבילי הוא היה מיוחד.
חדי הקרן האחרים דחו אותו, הוא היה הדחוי בחברה, הבודד והמתבודד. תמיד הייתי שם בשבילו, תמיד גילינו ארצות קסומות יחדיו והוא היה חברי הטוב ביותר. לפעמיים הוא תקע את הקרן שלו באנשים, אך הוא אף פעם לא עשה זאת לי. הוא לא העז לעשות זאת לנערה היחידה שאוהבת אותו.
הפעם הלכנו לארץ הממתקים, כמובן שכל צמח הביא ממתקים מלאי סוכר. סוס חד הקרן מומו (כן ככה קראתי לו) לפחות אכל את פריותיו של עץ שלם. הרבה אנשים נזפו לו, והרבה אנשים נזפו גם לי, אך כרגיל אמרתי סליחה בשמו והמשכנו הלאה.
כשהאנשים התחילו להעליב במיוחד את מומו, הוא השתולל והתחיל לרוץ אחרי האנשים.
והפעם בארץ הזאת הוא עבר את הגבול, הסוכר שיגע אותו.
הוא רץ אחרי איש שאמר שהוא הסוס הכי לא מנומס שהוא ראה בכל חייו, ואני צריכה להתבייש בו. האיש אמר זאת בגלל שמומו אכל את פרותיו בו השקיע שנים, וזה היה בלתי נסלח. הוא רצה לגרש את מומו לכלא לסוסים בלי שליטה, ואני עצרתי אותו מלעשות זאת.
יכולתי לעצור, אלא אם כן מומו לא היה מתחיל לנשוף אש כמו שתמיד היה עושה ולהבעיר את ראשו של האיש. האיש צרח בפחד, והתחיל לרוץ במעגלים כאשר ראשו נשרף. אנשים התגודדו סביבו, ואני ניסיתי לכבות את ראשו בעזרת מים. בסוף מכבי אש עשו זאת.
ולאחר מכן היה ברור שמומו ילקח לכלא לסוסים. אבל עדיין התנגדתי, הוא היה חלק ממני. ומומו התנגד גם כן, ונקם אפילו יותר באיש.
לא רק שהוא שוב שרף אותו, הפעם הוא דחף אותו ללפחות קלימוטר, בעזרת הקרן שנצבעה בדם. הזעדעזעתי מחומרתו של מומו.
מומו באמת היה משוגע ולא מחונך, הוא הרג את האיש המסכן שרצה רק להעניש אותו.
גם אני הייתי מתנהגת כך אם היו לוקחים את האוכל שלי בלי סיבה.
הוא בגד בי. הוא לא הבטיח, אך הרגשתי שבעיניו הייתה ההבטחה לא לבגוד בי מעולם. זה אכזב אותי עד ממש, והבנתי למה חדי הקרן האחרים דחו אותו. הוא היה חד קרן אגרסיבי וחסר נימוס שלא כיבד אף אחד. הוא כיבד אותי, אבל נתתי לו יותר מדי והוא נהפך למפונק. בגלל זה נתתי לו ללכת. נתתי למומו ללכת.