לא לעצור באמצע ~ לתחרות הסיפורים של riny

היא עשתה עוד צעד לעברו , נזהרת .
" גלדאוס , בבקשה… " היא מתחננת . הוא מניע את ראשו ומחייך .
היא מכירה אותו מספיק טוב בשביל לדעת שזה הסוף .
הוא מתקדם לעבר התהום .
" תשמרי על הלהקה בשבילי , תשמרי על השבט . יש בך כוחות , דיאנה ,
ואת יכולה לעשות את זה ולהחליף את מקומי . "
הוא לוחש לה , רגוע ושליו מתמיד .
" לא… די , למה ? אתה לא יכול ללכת ככה, למה ? "
היא נעמדת מולו , והדמעות זולגות על לחייה .
" זה הדבר הנכון לעשות . אני כבר זקן , אין לי עוד הרבה זמן .
ועכשיו הגיע תורך , ואת תצליחי . " הוא עומד על שלו .
" אבא , לא… " היא לוחשת , מיואשת .
" דיאנה , את יודעת שזה יעשה רק טוב . הניחי לי , הניחי לעולם לעשות את שלו . "
הוא אומר ומניד בראשו בעצב .
הוא מתקרב עוד קצת אל קצה התהום , קרוב מדי .
" לא , לא… אל תעשה את זה , זה עוד לא הזמן . " היא לא מוותרת .
שקט , שתיקה .
הוא מחבק אותה בעדינות , נושק למצחה .
" תשמרי על השבט בשבילי , תשמרי על עצמך –
זאת בקשתי היחידה . " הוא לוחש לה , מחבק אותה בפעם האחרונה .
היא מסתכלת עליו .
" תגיד לי, בפעם האחרונה , אתה שלם עם זה , אבא? " היא שואלת אותו בתקווה .
" כן . אין עוד על מה לדבר , זה נגמר . " הוא אומר בהחלטיות ,
מנפץ כל רסיס של תקווה . ואז זה קורה .
היא אוזרת אומץ ולא עוצמת את עיניה . היא מביטה במחזה בזעזוע .
ואז זה נגמר , הוא קופץ אל התהום , ואין עוד זמן להתחרט .
אבל רגע לפני שהיא מפנה את גבה אל התהום
ומתחילה ללכת משם , רגע לפני שגופו צולל אל המים והוא מת ,
היא מספיקה לשמוע צעקה רגועה אך כואבת :
" סליחה . "