המפלצת מ”כמו הולנד”

על אדמתיה העתיקה של קנדה, נבתנה עיר חדשה, ושמה היה "כמו הולנד". לקנסיה נבנתה כהולנד הישנה, משום שבן האלמוות, לורים, אהב מאוד את הולנד. הם חצבו נהרות, בנו בתים על אגמים, הכל בדיוק כמו הולנד. אך רק דבר אחד נשאר איתן ויציב ממלחמת העולם השלישית שהתרחשה בשנת 2956, מגדל השעון העתיק ביותר שהכירו אי-פעם בני-האדם כיום. המגדל נבנה באמצע קנדה והוא מתנשא לגובה של כמה עשרות מטרים. המגדל נבנה משיש וסביבו, באבן, נחצב דרקון המתפתל עד לסופו כאשר ראשו נוחת על הקרקע.
האגדה מספרת, שמתגורר במגדל מפלצת נוראה ההופכת חפצים, בני-אדם, יצורים, ומבנים לאבן, רק במבט אחד. עשרות-אלפי אנשים ניסו להיכנס אל תוך המגדל ולהרוג את המפלצת הנוראה. המפלצת מ"כמו הולנד", קראו לה. אגדה אחת הממשיכה את האגדה השנייה, מספרת שהמפלצת מ"כמו הולנד" שומרת על השריד האחרון של אמא טבע, אשר צריכה להתפתח ולגדול כדי לחזור ולהביא שלווה לעולם. אך אם השריד יתנפץ, אמא טבע תשתחרר, אך ברוע.

זוהי היתה הקדמה קטנטונת לסיפורנו, אך סיפורנו מתחיל כאשר בריסק צ'ארם מגיע לכמו הולנד…
בריסק יצא מהכרכה הקטנה. כמו כן, עם תום מלחמת העולם השלישית, נהרסה הטכנולוגיה כולה ומדענים עדיין מנסים למצוא את מה שעשה הבן-אדם שכינו אותו "גאון". מכיוון שלא באמת זכרו את שמו (זה גם לא עניין אף אחד) קראו לו "גאון".
"תודה לך." אמר בריסק ונתן לעגלון שני דולרים וסנט.העגלון יצא לדרכו וכך גם בריסק. הוא הסתובב ב"כמו הולנד" עם חליפתו הכחולה כהה והעניבה האדומה, ומזוודת העור החומה בידו. כך הוא גם הסתובב בכל העולם, בניסיון למצוא חפצים מיסתוריים ונדירים, מחפש הרפתקאות. יום אחד שמע על מגדל "סטון*" ועל האגדה של אמא טבע. כמובן שרצה לבדוק עם אגדה זו אמיתית, אז ארז מזוודה, קם על רגליו והגיע ל"כמו הולנד".
"תסלחי לי," שאל בריסק את הברמנית עם הלבוש החושפני כשנכנס אל תוך פונדק קטן.
"כן?" שאלה אותו. היא לא הרימה אפילו מבט, גסות רוח, כך חשב לעצמו בריסק.
"תוכלי לומר לי היכן מגדל 'סטון'?"
הברמנית הרימה את מבטה באיטיות ועורה החיוור הפך עוד יותר חיוור, "הוא בקצה השני של העיר, עכשיו תסתלק מכאן! תסתלק!" צעקה אליו וגירשה אותו מהפונדק. הוא התחיל ללכת עם המזוודה בידו ברחובותיה היפים של "כמו הולנד" נחוש במטרתו, להגיע אל הקצה השני של העיר. השמש ליטפה את עורו של בריסק בחמימות ורוח קיצית נשבה.
"זו תהיה החופשה הראשונה של הילדים שלי." מילמל לעצמו.
כעבור כמה שעות של הליכה הגיעה אל מדשאות גדולות ובאמצען כיכר חלוקים עם תעלת מים כחולים וצלולים. על הכיכר ניצב מגדל השעון, בדיוק כמו בסיפורים. עם הדרקון מאבן והכל. מיד נכנס אל תוך דלת הברזל הכבדה. בריסק ציפה למלפצת שתסתער עליו, עצמות של אנשים, אך במקום זאת רק לפיד ניצב לפני וגרם מדרגות גדול מאוד. לקח הוא את הלפיד והחל לטפס, כל מדרגה, ספר.
"אחת… שתיים… שלוש… ארבע…" וכן הלאה וכן הלאה.
כשהגיע אל ראש גרם המדרגות (3,564 מדרגות למעוניינים) ניצב לפני שעון מחוגים גדול ויפה המעטרות אותו ספרות רומיות אדומות.
דינג!
צלצול השעון נשמע באוזניו של בריסק, ובין רגע הופיעו פסלי אבן של אנשים וחיות למינהם. מאחורי הכל ניצבה מישהי בעלת שיער שחור וגולש, עור חיוור, הלובשת שמלה אדומה. האישה היתה חסרת פרצוף. ללא אף, ללא פה, ללא אף ריס וללא אף שערה של גבה. היא הסתובבה אליו.
"אל תפחד יקירי, קדימה, בוא, אניר וצה להראות לך משהו." קול נשמע בראשו, קול מהפנט. בריסק, למרות כל ההרפתקאות שעבר, ניגש אל האישה המסתורית.
"אתה רואה את זה?" שאלה אותו והצביעה על נוצה זהוה זוהרת, "זהו הרסיס היחיד של אמא טבע, ולא אתן לך לקחת אותו!" היא הכניסה יד אל תוך חזו, לצד הלב, ועקרו אותו, את לבו הטהור. הוא לעולם לא הזיק לאף-אחד.
ברגע ששלפה האישה את הלב, הפך בריסק לאבן.

אמנם אתם מכירים אגדות עם סוף טוב, אך לבריסק שלנו, הפעם, ואולי אף-פעם, לא יהיה סוף טוב.