זכרוני לברכה
קוראים לי דין, או יותר נכון, קראו לי דין.
כבר 7 שנים שאני בן 15.
אני בקשר עם סבי ז"ל.
כנראה כבר הבנתם מהעובדות האלו שאני מת, וכפי שאתם יכולים לראות, זה קרה בגיל 15.
הייתי נער מהשורה. עשיתי שטויות ונסחפתי אחרי החברים שלי. גיל ההתבגרות והטיפש עשרה, חרמנות והתפתחות.. כל החבילה. אך בניגוד לבני נוער בגילי, הידרדרתי לסמים ואלכוהול בגלל לחץ חברתי. טעות כלכך מטומטמת שהלוואי והייתי יכול לכפר עליה, אבל אני לא יכול. זה קרה ביום שישי אחד… יצאתי עם שני חברים לאיזה פארק נטוש עם מתקני שעשועים הרוסים ומזרקה מרוססת שלא עובדת. הם הביאו איתם את ה"חומרים". התיישבנו על ספסל אחד. לא רציתי לעשן ולא כלום, אבל שתיתי, ואם לומר בכנות, הפרזתי בשתייה. הייתה לי בחילה וסחרחורת אבל לא הייתה לי היכולת להפסיק. הרגשתי שחם לי פתאום בניגוד למזג האוויר והתחלתי להזות. הרגשתי שאני כבר מדמיין דברים שהם לא תחת ההשפעה של האלכוהול וחשדתי שהם שמו לי משהו בשתייה, אבל לא הצלחתי לדבר. שמעתי אותם צועקים למישהו. הרמתי את הראש וראיתי ילדה. אחר כך ראיתי עוד ילדה. לא הצלחתי להבין כמה ילדות היו שם מרוב הסחרחורת. הכל היה מטושטש. ראיתי אותם רצים אליהן. קמתי מהספסל והלכתי לכיוונם. סחרחורת מטורפת. ראיתי אותם חוצים את הכביש בריצה בעודי עומד על שפת המדרכה. צפיתי בהם. הם דפקו לילדות "בוסה" והילדות דחפו אותם בניסיון להתחמק. הסתכלתי על כפות רגליי כי הרגשתי שהן לא יציבות. שמעתי מכונית מתקרבת תוך כדי שהגוף שלי דוחף אותי קדימה, אל הכביש. לא יכולתי לעצור את עצמי. הראש שלי הסתובב. התקדמתי אל הכביש, מרגיש את הפנס של המכונית מסנוור את עיני השמאלית. המשכתי להתקדם לאט. שמעתי את הנהג צופר בחוזקה בעודו נוסע במהירות רבה.
ראיתי את זה. את המוות שלי.
ראיתי אותו בעיניי.
ראיתי אותו קורה. חוויתי אותו. הרגשתי את כאב הסוף. אומרים שתהליך המוות נמשך 40 דקות, אבל אני הרגשתי שהוא נמשך כשנייה. והכאב, כאבי תופת. ובגיל כלכך צעיר. לא הספקתי לראות כלום. כל מה שראיתי באותו רגע זה שחור. פשוט שחור.
ומה קורה כשמתים אתם שואלים? שום דבר
אתם פשוט חיים את חייכם מחדש, בלי יכולת לשנותם. כך שחוויתי את הכאב הנורא הזה כבר 7 פעמים.
הלוואי והייתי יכול לשנות את חיי, לכפר על טעויותיי, כי אם היה ניתן לעשות זאת, הייתי חווה אושר 7 פעמים, ולא כאב, אך לצערי, על טעויות משלמים.
תגובות (45)
וואו! אהבתי ממש! אהבתי את התוכן, את התיאורים, את הכתיבה שלך! השארת מקום לדמיון ובאמת דמיינתי בראשי את הסיטואציה, את מה שקרה… פשוט מדהים!
תודה רבה (:
אהבתי מאוד!
תודה רבה (:
וואו, איזה מסר, הכתיבה שלך מדהימה.
מצטרפת לדידישה, זה ממש סוחף וגורם לנו להיכנס לתוך הסיטואציה.
את כותבת מדהים !
תודה רבה (:
בס"ד
וואו! יפה מאד!! זה עשה לי צמרמורת. היפנטת אותי. ממש הרגשתי שאני שם. רעיון יפה. כתיבה יפה. כל הכבוד!
בקשר למה שקורה אחרי שנפטרים – טוב, האמת כמובן שונה לחלוטין, אבל זה לא שיעור חשבון פה ואתה לא צריך להיות מחויב לעובדות. רעיון מקורי באמת.
שיהיה לך המון הצלחה!! ומזל טוב על בחירת העורכים! איך הצלחת???
בס"ד
היה לי הרגשה שאת/ה בן, אולי כתוצאה מההיפנוט שבסיפור, אבל אין לי מושג, אולי את בת… בכל מקרה, סיפור יפה מאד, והמסר שאחרי החיים כבר אי אפשר לשנות ואפשר רק להצטער על הטעויות אם היו, הוא מאד חזק ונכון!!
תודה רבה רבה (:
ואני בת חחח אבל הבנתי את הטעות
והאמת שזה הסיפור השני שלי בבחירת עורכים אז כנראה שהעורכים של האתר כבר מכירים את המשתמש שלי
וואו אהבתי.
שני סיפורים ברצף של בחירת העורכים!! יפה לך!!
דרך אגב, לא הבנתי מי זה הם שמכים את הילדות… יכולת להסביר קצת עליהם.
תודה רבה (:
והאמת שהקטע בגדר סיפור קצר אז לא חשבתי שזה ממש רלוונטי אבל אני אשתדל לסיפורים הבאים שלי
עצובי וגדוללללל
תודה רבה (:
אוי אלוהים אדירים.
זה מזכיר לי פרסומות של אור ירוק "שלום, אני יוחנן ואני נפצעתי קשה בתאונת דרכים. אל תעשו תאונת דרכים."
והמסקנה שאת צריכה להגיע אליה מההשוואה הזו, זה ברור מידי, זה נסיון טיפה עלוב לחנך את הדור שלנו. אין בסיפור הזה את ההדרדרות הקורעת לב, את הנפילה הקשה, את הניסיונות לקום.
מדובר פה בסיפור שהוא בקושי סיפור, שהפואנטה שלו מודגשת בלי סוף.
רובי, אני אוהב אותך (למרות שאני לא מכיר אותך). את לא מפחדת לומר את האמת בפנים ואת נראית לי אדם די הגיוני, בנוסף, יש לך ציצים גדולים. אדם כלבבי.
אני מניחה שגם אני אוהבת אותך (למרות העניין עם החזה, אני פמיניסטית לעזאזל)
תודה רבה(:
את זאת שהזכרת את עניין החזה מלכתחילה ואם לא מוצא חן בעינייך שדנים בו, את תמיד יכולה להיפטר ממנו (זה גם בריא).
הזכרתי אותו במחאה על עודף ההתייחסות שהוא מקבל, כך שזה די *אירוני* שאני מקבלת את ההתייחסות הזאת מאותו המקום שבוא הערתי עליה.
ואני לא מתכננת להפטר מהחזה שלי, מדובר בכלי מיקוח שאני נהנת להשתמש בו נגד בני מינך (בגבול הטעם הטוב כמובן)
איכס!
מה הקטע עם דיוני חזה באמצע הלילה.
ודניאל עלתי לאתר את השירים של אמא שלי כדי שאתה תגיב עליהם.
ואמא שלי עברה על השיר, עברה על התגובות, צחקה והלכה לישון. כך שנראה לי שהיא הסכימה עם הטענה שלך.
אני מניח שזה היה שימוש מתקבל על הדעת במושג "אירוניה". כול הכבוד! את גם מאלה שלומדים מהר- עוד תכונה טובה.
תהיתם פעם?
כמה משמעת עצמית צריכה להיות לך, כדי לחבות את הפלאפון וללכת לישון?
האמת זה היה נסיון ל- אין יור פייס כזה, אבל מילא.
בכל מקרה , יש לי מתכונת בתנך היום, לכן אני אפנה עכשיו ללמוד אליה.
בוקר ושבוע טוב שיהיה לך(:
עשרה לשתיים נעים לך.
ואני אוהב את שניכם, כי שניכם אנשים הגיוניים ושפויים בתוך המון של אנשים מטורפים. יחי החברות הנצחית.
יחי הצאטרום! אה, נכון, המקום הזה מת (בינתיים לפחות).
רמזת שאני מטורפת?
~פולולולולו~
זה בדיוק מה שחשבתי אחרי שקראתי
פיסוק שגוי, משלב נמוך, רדוד ספרותית ובכללי נראה כמו פרסומת שבסיומה תשמע נעימה של "חושבים חיים". לא אהבתי.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.
וקוראים לה storyteller!
דיי, היא יכלה עוד יותר להעתיק?
סתם.
~חושבים.. חיים..~
לא הבנתי…
אל תבין.
שם המשתמש שלך הוא בכלל Yali123
בנוסף לזה שהסיפור ממש יפה וכתוב מעולה ומרגש, זה נושא מהסוג שכל כך רלוונטי היום שזה עוד יותר מעצים את היופי שבסיפור.
בגדול, הסיפור מדהים :)
תודה רבה (:
הסיפור כתוב טוב, אבל הוא היה יכול להיות מרגש יותר ומשמעותי אם הוא היה כתוב מנקודת מבט של אמא\מישהו אחר, ולא מהאדם עצמו שמת.
אבל המסר טוב.
לוקחת לתשומת ליבי, תודה על הטיפים (:
אין לי מה לומר חוץ מהמילה וואו!!
תודה רבה (:
וואוו! זה רעיון מקורי והמסר נכון וממש אהבתי!
תודה רבה (:
מהמם.. מהמם מקסים חכם ומתוחכם.
תודה רבה (:
וואוו זה מדהים כל הכבוד! יש לך כישרון מטורף !
תודה רבה (:
זה כתוב נחמד לא מדהים, יפה מאד אבל לא מדהים,
וחוץ מזה זה נשמע כמו הפרסומות האלה של "אל תשתו" "אל תעשו סמים"
ובנוגע למוות.. טוב אנחנו לא יודעים איך זה אם אנחנו לא מתנו נכון?