סיפורי אהבה

היו להם שלוש חברות הכי טובות בלה אליס ליז אבל הייתה להם עוד חברה עוד אביטל אבל הם לא הרבה טיילו איתה יום אחד ב שעה 14:00 בדיוק בלה היה […]

כריס,הגבר הצעיר הנשוי שמאוהב בי,לקח אותי לחדרו.דיברנו..במשך שעות,רק דיברנו,על מה שהיה."את כל כך יפה.."אמר כשכף ידו,נאחזת בכף ידי ואוחזת בה.החזקנו ידיים.הבטתי בפניו,בזיפי הפנים הלא מגולחים שלו.היה זה כאילו,שקע באבל.זה מה […]

אתה ללכת ולדברכמו שאתה איזה תחושה חדשהאתם נעים במעגליםאתה לא צריך הזמנהאתה מבזבז את הכסף שלךאתה לא יכול לקבל שום סיפוקאתה משחק את זה נכון אז אתה יכול לקבל את […]

הקדמה – כל כך התרגשתיי אואאו דיברנו על זה כל כך הרבה זמןלא יכולתי לחכות אחרי כל המבחנים השיעורים לימודים הבגריות סוף סוף זה קורה ! פרק 1 קמתי בבוקר […]

עמדנו בדממה,בוהים אחד בשנייה."מה את רוצה שאני אעשה עכשיו?"-שאלתי.בעיניה שוב עלו דמעות. *שעה קודם לכן*שמתי את הפלאפון בכיס,ירדתי במדרגות ויצאתי מהבית.הלכתי בצעדים מהירים לכיוון פארק שקט שבו קבענו להיפגש.כשהגעתי לפארק,היא […]

פתאום חשבתי שראיתי את אדוארד.הוא הלך בשדה הפרחים שעמדתי בו והסתובב סביבי."אדוארד אני מתגעגעת אלייך" שמעתי את עצמי אומרת ואדוארד חייך "גם אני" לחש.התקרבנו זה לזה, הרגשתי את הנשימה שלו […]

עברה שנה.אני כבר עוד מעט אהיה בת 15 ואין לי חבר. אדוארד עבר לגור מחוץ לעיר, רחוק מאוד. וג'ון, מת.בהתחלה כשגיליתי את זה הייתי מזועזעת ולא יכולתי לומר דבר. ואז […]

אני ועומר היסתכלנו על נעמי וגיא והם הסתכלו עלינו, לא ידענו מה לומר, הייתה שתיקה דיי ארוכה ולפתע עומר אמר "טוב, ניראה לי שאני אלך הבייתה…", ואז אני אמרתי "כן, […]

הלכתי לבדי לשירותים,לאחר הנשיקה עם סיוון.מישהו,עקב אחריי..לאחר מיכן,ישבתי בחוץ."יש לך סיגריה?"פנה אליי אחד הבחורים,שישב שם..הוא היה מעט שיכור."לא מעשנת.."עניתי..כשהוא מתקרב אליי."את כאן לבדך?..יש לך חבר?"שאל אותי."אני בקשר.."עניתי,משקרת לו."איפו החבר שלך?"שאל […]

באותו ערב,ישבה ניקול בחדרה.מסרבת להאמין שסיפור האהבה שלה עם ריק,באמת ניגמר."אין לי אפילו תמונה שלך.."היא לחשה בדמעות.חופשת הסמסטר שלה הגיעה לקיצה.הגיע הזמן,לשוב לספסל הלימודים.אך,זה לא היה בראש מעייניה של ניקול.היא […]

אהבה ממבט אחרון- פרק 40"ספרי לי הכל,מההתחלה ועד הסוף" נאנחתי והבטתי בעיניים היפות של נוי "ג'ון ליווה אותי אליי הבייתה, ואז פגשנו באדוארד, שהתחיל להחטיף לג'ון, פתאום, וג'ון התחיל להזחיר לו.. ו.. ו.." פרצתי בבכי ונוי מיהרה לנחם אותי "איזה מגעיל האדוארד הזה! הוא חושב שאם הוא יהיה אלים ובוגד הוא יצליח למשוך את ליבך?! חוצפן!" היא ליטפה את ראשי בעדינות וברכות, בעוד אני בוכה, ובוכה.ישבנו כאן, אני, נוי, ההורים של ג'ון, וההורים שלי, בבית החולים, מחכים למידע על ג'ון.אני חיכתי יותר מאשר כולם, הייתי לחוצה והתפללתי שלא קרה לו כלום, ואז הרופא יצא, ועל פניו נראו בשורות רעות.——"צר לי להודיע לכם" הרופא הפנה את מבטו לשני הוריו של ג'ון "שבניכם נפגע קשות, הוא שבר את רגלו הימנית, אבל לא שבר כל כך קשה, ויש לו פציעות קשות ביותר, אין לי יותר מידע, אני מצטער" עכשיו צצו לי דמעות בעיניים. הכל בגלל אדוארד המשוגע הזה. פרצתי בבכי "אל תבכי, ילדתי, הוא לא ימות, הוא חזק והוא יבריא" הרופא חייך אליי ואני הרמתי את מבטי אליו "זה בטוח?" ניגבתי את דמעותיי "100 אחוז" הינהנתי להכרת תודה והרופא חזר לחדר הבדיקות שבו היה ג'ון.——-בתוך תוכי, משהו עדיין אהב את אדוארד. הוא אכן עשה זאת למעני, לא בגלל שסתם התחשק לו, זה היה מתוך קנאה, אבל לפתע נזכרתי במפגש שלנו אחד שהוא סיפר לי משהו:"תגיד.. אמ.. ואם מישהו יתאהב בי.. מה תעשה?" ישבנו שנינו על ספסל בגן המשחקים, כשאדוארד ליטף את שערי "לכוחות המיוחדים שלי יש אפשרות להרוג מישהו תוך מכה אחת, אבל רק פעם בחיים שלי, והשני שיתאהב בך, זה מה שיקרה לו".אני זוכרת שצחקתי אז ואמרתי שהוא? יהרוג מישהו?! נו בטח! רק בחלומות!. אבל עכשיו הייתי בטוחה, אדוארד הרג את ג'ון, פרצתי בבכי, אבל הבכי לא יעזור כאן, לא יעזור.———אחריי זה הלכתי אליי הבייתה, בעוד ההורים שלי הולכים לצידי, וכולנו שותקים, אני חושבת על ג'ון ועל הגורל האכזרי שאדוארד הציב לו.עכשיו, כל מה שרציתי לעשות זה לברוח, למיטה שלי, ולהישאר שם, לנצח.

"נוי!" לחשתי לעברה והיא הפנתה את מבטה אליי "מה?!" לחשה."אנחנו חייבות ללכת" הבטתי לעבר אליס שהתקרבה אלינו יותר ויותר "עכשיו!" והתחלתי לגרור את נוי במהירות מהקניון, בעוד היא המומה ומבולבלת, היא שתקה, עד שהגענו אלייה הבייתה "את יכולה להסביר לי מה לעזאזל זה הי-" "לא אני לא יכולה" עניתי לה ורצתי אליי הבייתה, משאירה אותה מאחור.—–נראה לי אני קצת פוחדת מאליס הזאת, אבל בכל זאת חזרתי לקניון אחריי זה לבד.אליס עוד הייתה בחנות הזאת, למרבה המוזרות (שלוש שעות באותה חנות?!) ומיד התקרבתי אל הקופה "אז.. אהה…" ואז ג'ון הבחין בי ומיד חייך אליי "מה דעתך על מסעדת גורמה? היום?" וואו, טוב, לא יודעת."אה… אני.. אני.. לא יודעת" גימגתי וג'ון רק חייך וליטף את ידיי הקרירה "קר לך?" הוא שאל אותי, משהו שאדוארד אף פעם לא שואל אותי, ואני כמובן הינהנתי.הוא הוריד את הג'קט שלו ושם עליי "עכשיו יותר נעים לך?" שאל אותי ואני הינהנתי. איזה מפגרת אני, רק מהנהנת, ממי למדתי להנהן? נראה לי מאבא שלי או מאמא שלי.."תקשיב אני…"  חייכתי, למי אכפת מאדוארד?!."אוקיי!" קראתי בשמחה והחלפנו מספרי טלפון, ומזווית עין ראיתי את אליס מביטה בי, מבט ארוך…—–כשהלכתי מהקניון הבייתה עם ג'ון, שסיים את העבודה שלו היום וליווה אותי הבייתה, והזכיר לי שניפגש מאוחר יותר, ראינו את אדוארד, עומד שם על המדרכה, כועס, נושם נשימות קצרות ועמוקות."היי אדוארד!" קראתי לעברו וניפנפתי לו בידיי "הכרת כבר את ג'ון?" והוא הביט בג'ון שחייך אל אדוארד חייך נחמד ואדוארד פשוט הכניס לו אגרוף "אדוארד! מה אתה עושה?!" צרחתי בתדהמה "תפסיקו שניכם!" קראתי כשגם ג'ון התחיל להחטיף מכות לאדוארד "דיי! תפסיקו!" אבל הם לא הפסיקו. בסוף אדוארד הפיל את ג'ון על הרצפה ונראה שג'ון היה חסר הכרה "אוי אלוהים אדירים! שמישהו יקרא לאמבולנס! וגם לנוי!" קראתי. התיישבתי ליד ג'ון חסר ההכרה ואז הרמתי את מבטי לעבר אדוארד שהביט בי "אתה משוגע" אמרתי ואז קמתי לאט לאט "מחורפן ומטורף" התחלתי להזיע והבכי והכעס עשה בינו מלחמה בתוכי "אתה זבל! אתה לא בנאדם! אתה חרא! אתה מוכן להרביץ?! רק בגלל שעזבתי אותך?!" עכשיו התקרבתי אלייך וסטרתי לו סטירה שהשאירה סימן אדום ועמוק "אתה כלב" נשמתי נשימות עמוקות וחשבתי על כל מילה שאני אומרת "אתה חיה. שמחטיפה לאנשים שלא עשו לך כלום" אדוארד הביט בי, ואז קול האזעקה של האמבולנס נשמע קרוב. כשהאמבולנס הגיע, וגם נוי, הם מיהרו לפנות את ג'ון המסכן, ואדוארד, פשוט נעלם משם, והשאיר סימן אחד, פתק עם המילים " אני עוד אחזור"

"אני כבר ליד הבית," היא אמרה וצלצלה בדלת."אב…אבל…נסעת ליו…יומיים!" גמגמתי ודחפתי את מייקל לתוך המחסן ונעלתי אותו בתוכו."אני סוגרת את השיחה, תפתחי לי בבקשה." היא אמרה וניתקה את הקו."אמא שלי […]

אני לא רוצה לחיות איתו יותר, לעולם לא. אולי כן? אולי לא?… אני כבר לא יודעת ואני עצמי מבולבלת! להתקשר לנוי? לא! כן! לא! כן! לא להתקשר….!. הרגשתי איך ידיי הרועדת נמשכת לטלפון שפתאום צילצל והבהיל אותי. זאת הייתה התראה על הודעה: "I- LOVE YOU"  עוד פעם אדוארד?! עכשיו באמת נמאס לי! אני נפרדת ממנו אחת ולתמיד מחר.——למחרת בבית הספר תפסתי את אדוארד לשיחה "וואו חשבת על זה דיי…" עצרתי אותו "אם אתה כל כך מרוצה מזה, אז שכח מזה, חשבתי על זה ואין מצב שאני חוזרת אלייך, להתראות" ואז התחלתי ללכת משם לכיתה, אבל נעצרתי והסתובבתי כשראיתי שאדוארד לא היה שם, לרגע חשבתי מה הוא יכול לעשות לי עם ה"כוחות" שלו, להרוג אותי? לעשות שיקוי שאני אתאהב בו? איכככ!—–המחשבות על מה הוא יכול לעשות לי עדיין היו, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה וזה צימרר אותי. אם הוא לא משקר לי, שבת דודתו, אליס, באמת תהרוג אותי, אז למה האזור שלו נראה כמו אזור לבנייה? ולמה הוא נעלם פתאום?.הוא לא היה בשיעור, גם לא בשיעור אחריי, והוא לא השאיר זכר שהוא היה בבית הספר, אני צריכה למצוא את אליס הזאת, אוף, לעזאזל!.——כשהלכתי חזרה מבית הספר קיבלתי הודעה מנוי: "את חייבת לבוא לקניון, וע-כ-ש-י-ו!!" התחלתי לצעוד לקניון, בלי שום חשק, הלכתי רק בשביל נוי.——כשהגעתי נוי עמדה בכניסה וישר גררה אותי לחנות בגדים אחת "נוי… אין עליי כסף.." מילמלתי "למי אכפת מכסף?! בואי תראי איזה בחור חמוד יש כאן" היא גררה אותי לקופה ואז היה שם נער בלונדיני עם עיניים כחולות "אה.. נחמד… כבר התחלתם לדבר?" שאלתי אותו והיא נזפה בי "לא סתומה שכמוך! הוא זה ששולח לך את הודעות האסאמאס האלה" מיצמצתי לרגע ואז צחקתי "אוי באמת נוי.." נוי הביטה בי בכעס "אני אוכיח לך" ואז היא גררה אותי לקופה וחייכה לבחור שעמד שם "אמ… ג'ון? זאת ג'וליאנה.. נו זאת שסיפרתי לך עלייה?" עכשיו הוא הרים את מבטו אליי ורק הינהן "נעים להכיר" ואז באה אישה עם עגלת תינוק והתחיל לצעוק עלינו "היי בנות! אני מצטערת שאני מפריעה אבל אני רוצה לשלם!". "כן.. כן.. אנחנו מיד נלך" אני ונוי גימגמנו. "יופי" מילמלה האישה והניחה את הבגדים שרצתה לשלם עליהם על השולחן של הקופה וג'ון התחיל להעביר את הקודים שעליהם "אוקיי יופי. היינו כאן… עכשיו אפשר ללכת?!" קראתי בכעס ונוי סיננה לעברי "לא!" נאנחתי והבטתי סביבי, ואז מזווית העין, ראיתי נערה בלונדינית, שדומה קצת לאדוארד, והיה כתוב לה על החולצה בפתקית קטנה כזו "אליס".

הייתי בשוק!לידור הלך לעברי עם חיוך, מרוח על הפנים."היי טל!" הוא נופף לעברי והלך מהר יותר. התקדמתי לעבר המכונית של עומר יותר מהר."היי טל! חכי רגע! יש לי משהו לספר […]

למחרת, היה יום שלישי, וקמתי מוקדם בבוקר והרגליים שלי הובילו אותי למגרש, ושם, ראיתי את אדוארד, לבדו, בוהה על המגרש הריק, פתאום הוא סובב את ראשו לכיווני ושם לב שאני עומדת פה. ואז כמו בפעם הקודם התחלתי לרוץ ואז הרגשתי דחיפה אחורה, זה היה אדוארד.הוא חייך ואז.. ואז לא יכולתי לשאת את זה יותר. הורדתי את השרשרת שהוא נתן לי וזרקתי אותה על הרצפה בבכי "אם שיקרת לי בשבילה, בוגד אחד, אז את יכול לעוף לי מהחיים" נשמתי נשימות קצרות והבטתי בו בעיניים שונאות, אבל הוא פשוט חייך והתקרב אליי יותר ויותר. כשהוא היה ממש קרוב אליי דחפתי אותו "תשכח אותי, אני לא קיימת" אמרתי לו והסתובבתי והתחלתי ללכת משם, אבל הוא כמו כלבלב, התחיל לרוץ אחריי "חכי" אמר ואז הבטתי בו בכעס. "תקשיבי אני מוכן להסביר לך הכל אני.." הוא התחיל לקחת את כף ידיי אבל אני השתחררתי "הכל ביננו נגמר, אדוארד. אני שמה עכשיו נקודה לזה וזהו זה. כל אחד יישכח מה שהיה ו.."."לא" הוא אמר "היא לא מה שהיא! את לא מבינה! מי שראית במסעדה היא לא החברה החדשה שלי! אני אוהב אותך ג'וליאנה! זאת בת הדודה שלי, אליס, יש לה גם כוחות ואם היא תזהה אותך שאת יודעת עליי היא עלולה להרוג אותך" עכשיו הבטתי בו בהבנה, אולי. אולי.. זה נכון? "איך אני אוכל להאמין לך?" אדוארד חייך "את יודעת שאני עדיין אוהב אותך" ואז הוא התקרב אליי ונתתי לו לנשק אותי עד שנזכרתי במה שראיתי במסעדה ודחפתי אותו קצת הצידה "אני.. צריכה לחשוב על זה קצת.. אוקיי?" אדוארד חייך "כן, זה בסדר" פתאום חשבתי על תוכנית בריחה, לא, אני אבדוק את אדוארד מכל הצדדים, חכמולוגית שכמותי!

"לא" אמרתי אוטומטית ונוי הביטה בי בתדהמה "מה לא?! את לא תעני לו?!" קראה."לא" אמרתי ושלחתי לו צלצול תפוס."מה את משוגעת?!" קראה נוי."לא אני לא" אמרתי ושמתי את הטלפון הרוטט שנית בטלפון שלי "תעני כבר!" עכשיו כעסתי וקמתי מהמיטה של נוי "לא ודיי! הוא בגד בי הכלב הזה!" עכשיו התחלתי לבכות "הו יופי! מצד אחד את שונאת אותו ומצד אחד את אוהבת אותו?" הבטתי בה "אוי אלוהים, כן! תעזרי לי! אני מתחננת לפנייך!" נוי חייכה חיוך ניצחון ואמרה "קודם תעני לו" ואז הבטתי בה במבט נוזף עם אותה תשובה "לא" ושוב חזרנו אחורה בלי להתקדם.——-הלכתי הבייתה. נמאס לי כבר מכל הטלפונים האלה! נוי, אדוארד, נוי, אדוארד, נוי, אדוארד, מישהי עם מספר חסוי, נוי, ושוב אדוארד ושוב אדוארד ודיייייי! אני מתחרפנת!.נשמתי נשימות קצרות והרגשתי שמישהו נוגע בי ומיד הסתובבתי, זה לא היה אדוארד למזלי, זה היה איזשהוא שליח "אההה… את ג'וליאנה?" מיצמצתי.. כן?.. ומי אתה?. "כן…" עניתי לו. "אה יופי, זה בשבילך" ואז הוא דחף לעברי זר ענקי של פרחים ואז דחפתי לו את זה בחזרה "איכס! קח את זה ממני!" קראתי והוא לא תפס והפרחים נפלו על המדרכה. "אבל למה?" שאל השליח ואז חיפשתי תירוץ מספיק טוב "אמ.. אני אלרגית!" קראתי ורצתי הבייתה, ידעתי שזה מאדוארד, שיילך עם הבלונדינית הזאת שלו לעזאזל!.—————–עכשיו אני שוכבת על המיטה ושומעת את הודעות התא קולי שלו "היי ג'וליאנה.. תקשיבי.. בואי נמצא זמן ונדבר בסדר?" ובהודעה השנייה היה "ג'וליאנה אני יודע שאת כועסת עליי אבל" עכשיו השתקתי את הטלפון שלי ופשוט בכיתי.. כנראה זה הזמן לזה.

מאוחר יותר בערב, נסעתי באוטובוס לנמל תל- אביב, למסעדה שבה שני האחים של אדוארד עובדים. אבל כמובן שלפני זה הייתי צריכה כסף כדי להזמין משהו לאכול ולכן ביקשתי מההורים שלי יפה והם אמרו "את מרגישה יותר טוב?" ואני רק הינהנתי, היה לי זוועה.התקרבתי למסעדה. כשהגעתי אלייה הבטתי בחלון ולא האמנתי למראה עיניי. אדוארד ישב שם, עם עוד נערה בלונדינית, עכשיו רציתי לבכות, באמת לבכות. ובאמת הדמעות עלו לי אבל נעצרו לי בעיניים. עמדתי שם והבטתי על שניהם, מאושרים, מפטפטים ביחד, ואחריי זה אפילו ראיתי אותם מתנשקים. אבל אז אדוארד נראה כאילו הבחין בי וקם והלך לכיווני, עכשיו תורי לברוח לו. רצתי בכל כוחי משם, בעוד אני בוכה בייללות. הגעתי לתחנה ובדיוק הגיע האוטובוס, נכנסתי לתוכו ואז הבטתי בחלון באדוארד שהגיע הרגע לחתחנה, מתנשף. אוי אלוהים מה עשיתי?! הייתי יכולה לבוא אליו ולכעוס עליו ובמקום זה אני בורחת בבכי?! כן.. אני כן.האוטובוס נסע באיטיות. ישבתי בסוף האוטובוס והבטתי בחלון שהראה את החנויות של תל אביב, עכשיו כל מה שירגיע אותי זה לרדת בתחנה של הרחוב שבו גרה נוי.——"הו שלום לך ג'וליאנה! היכנסי! נוי בבית" אמא של נוי פתחה לי בחיוך, שדיי עודד אותי אחריי מה שראיתי.אמא של נוי הובילה אותי לחדרה של נוי ודפקה לה על הדלת "נוי! יש לך אורחת!" קראה."מי זאת?!" קראה נוי בחזרה."ג'וליאנה!" ואז הדלת נפתחה במהירות ונוי עמדה שם המומה."אני לא מאמינה! כנסי!" אמרה לי נוי ואז הביטה לעבר אמה "תודה אמא" ואמא שלה הינהנה והלכה.נפלתי על המיטה שלה והתחלתי לבכות "אוי אלוהים מה קרה?!" נוי רצה לשבת לידי.ניגבתי את הדמעות ונשמתי עמוק."שמת לב שאדוארד לא מגיע הרבה זמן כבר?" אמרתי בקול צרוד מהבכי."כן…""אז היום הלכתי למסעדה שהוא הביא אותי אלייה וראיתי אותו שם עם איזה נערה בלונדינית ו.. ו.." ואז התחלתי שוב לבכות."דיי.. דיי" אמרה וליטפה את ראשי כמו אמא שמעודדת את ביתה."מה אני אעשה?!" עכשיו הבטתי בנוי ושתינו שתקנו."את ברחת משם?" אמרה נוי לבסוף."כן. איך את יודעת?""ככה את נראת""באמת?""הוא רץ אחרייך?""כן..""והוא עוד לא.."ואז היה צלצול טלפון מאדוארד "אוי אלוהים! נו תעני!" קראה נוי ואני רק הבטתי בטלפון, מהססת אם לענות.

אני שוכבת על המיטה, במקום שעוד לא ספוג בבכי שלי. אני לא נותנת לאף אחד להיכנס, רק לאדוארד.הוא שיקר לי, המילים הידהדו בראשי מספר פעמיים ודמעות זלגו לי כשחשבתי על זה שלא אראה אותו לעולם, למה הוא קם ועזב אותי?! בטוח שיש לו סיבה!.ואולי אין לו?… התחלתי להיזכר בהכל: מתי נפגשנו לראשונה, לאן יצאנו בפעם הראשונה, והכל הכל, ואז כשהגעתי לדייט האחרון שלנו, התחלתי לבכות.—–שבוע עבר. יום שני היום, ואדוארד, עדיין לא הגיע לבית הספר.לא דיברתי עם אף אחד, פיספסתי כמה ימים בבית הספר. יום שישי.נוי זרקה לעברי פתק " מה קורה?! את לא מדברת כמעט! את לא עושה שיעורים ואת נראת נורא!" לא החזרתי לה פתק. אולי אני נשמעת קצת דרמטית אבל אני באמת רוצה שאדוארד יחזור, רק כדי להגיד לי ולהסביר לי למה הוא הלך, לפחות.אחריי הלימודים, רצתי הבייתה בבכי ושמעתי את נוי קוראת לי, אבל לא עצרתי, רצתי ללא עצירה.אבל לא רצתי הבייתה, רצתי לאזור המגורים של אדוארד. רצתי לשם וגיליתי שם מקום ריק, ללא בתים, ללא פנסים, ללא כלום. נפלתי על ברכיי בבכי "לא!" ניסיתי לשכנע את עצמי "זה לא ייתכן! זה לא ייתכן!"———לא זזתי משם, הבטתי סביבי רק כל הזמן "זה ייתכו.." מילמלתי אחריי שתיקה קצרה "זה ייתכן" הדמעות עדיין זלגו לי וחלק עמדו לי בגרון, אדוארד הלך, ללא שום סימן או התראה, וזהו, אבל יש עוד מקום שאני יכולה לחפש אותו, עוד מקום אחד.———-כשנכנסתי הבייתה אמא שלי דיברה עם אבא שלי, אבל אז כשנכנסתי היא רצה אליי וחיבקה אותי "אוי אלוהים ג'וליאנה! מה קורה לך בזמן האחרון?! אני לא יכולה לראות אותך ככה" לפני שנכנסתי הבייתה, שכחתי לשטוף את הפנים שלי ועכשיו אני עדיין אדומה מבכי "אמא.. אני בסדר" מילמלתי ואז אבא ניגש אלינו "לא את לא" אמר."אני באמת בסדר" אמרתי ועליתי לחדר שלי, אבל לפני זה שמעתי את שני ההורים שלי אומרים "מה נעשה איתה?" ואבא אמר "אל תדאגי.. תני לה עוד כמה ימים, זה גיל כזה" ואז נכנסתי לחדר ולא שמעתי יותר.

יש לי שאלה אלייך,מדוע?תאמר לי מדוע?הרי אנני מכירה אותך, זאת אומרת אישית.אז מדוע?וגם אם הרגשת משהו כלפיי מדוע שתקת?אנני מבינה זאת.תאמר לי,הינך מרגיש כלפיי משהו?אם כן,תאמר.אל תשתוק,כי לפעמיים השתיקה מזיקה.אנני […]

כל הלילה לא הצלחתי להירדם. חשבתי על אדוארד ועל זה שבעוד פחות משבוע הוא יילך.. להרבה מאוד זמן. התהפכתי. חיכיתי לצלצול ממנו, או משהו, שיגיד לפחות שאין מה לעשות, הוא עושה את זה תמיד. אבל הטלפון התנגד! הוא פשוט לא רוצה שיצלצל הטלפון… דדדדדזזזזזזזזזז.טלפון! קפצתי מיד מהמיטה שלי ועניתי לטלפון בהתרגשות "הלו?!""הלו אחותי!" אוף! זאת נוי."היי נוי…""את נשמעת לא שמחה לשמוע אותי, קרה משהו?""ועוד איך קרה משהו!""נו? ספרי!""הוא הולך בשבוע הבא לטיול שנתי עם המשפחה שלו""נו?! זה לא כזה נורא! את צריכה לשמוח בשבילו!""לשמוח שהוא הולך לחודש?!"שתיקה."טוב.. זה לא קרה לי אף פעם.. אבל אני יודעת שהוא ידבר איתך וזה.. אבל חודש יעבור בקלות! את עוד תראי בעצמך""כן בטח""יודעת מה? בואי נראה.. עד מחר!"והיא ניתקה.עכשיו חזרתי למיטה שלי והתכסתי בפוך שלי, אני יודעת שעוד לא חורף ועוד רק סוף אוקטובר וזה.. אבל אני נורא אוהבת פוך ואני אוהבת לשים עליי פוך עוד לפני שמגיע החורף, אז אל תחשבו שאני מוזרה!.———–אחד בלילה.אני מלטפת את השרשרת שאדוארד נתן לי שוב ושוב.שיעמום.אני בוהה בחלון, עכשיו בתקרה, ועכשיו בקיר, ועכשיו לטלפון.ניסיתי לחשוב על הפגישה שלנו היום אבל הראש כאב לי מאוד כשניסיתי להיזכר בזה, משהו בתוך תוכי אמר לי "חכי.. הוא עוד ידבר איתך על זה" טוב.. ואני.. מקווה.עכשיו עצמתי את העיניים ונרדמתי.——למחרת בבית הספר אדוארד לא הגיע. לא היה זכר שהוא היה כאן בכלל, במיוחד כשהלכתי היום למזכירות."שלום?.." דפקתי על דלת המזכירות בעדינות ונכנסתי בלי לחכות לתשובה."כן.. איך אני יכולה לעזור לך?" שאלה אותי המזכירה בזמן שדיפדה באיזה עלון."אמ.. רציתי לדעת… אדוארד מכיתה ח'4 עוד לומד בבית הספר הזה?" המזכירה הביטה בי במבט שואל ואז אמרה "הוא היה אמור לעזוב עוד מלפני חודש. ההורים שלו הגישו בקשה בסיבות שונות שעליהם לעבור מקום.. אני יודעת" עכשיו רציתי לבכות. אני אבודה. אבודההההה!!!!!!

השעה הייתה כבר 02.00 ושום אדם לא חשב לחזור לביתו. מר מארסו הביא עוד אקסטרות לחתונת בתו , בין היתר הופיע לוליין שהאורחים כה אהבו, הוא פשוט היה מהמם, במהלך […]

רוז' וג'וני עולים אט אט במדרגות המובילות לאולם הגדול והיוקרתי, לפתע כל האורחים התקבצו כאיש אחד ומחאו כפיים לכלה ולחתן המקסימים. זה רגע שלעולם לא ישכח זה רגע שינצרו אותו […]

הלימוזינה לבקשתה של הכלה הגיע לביתם של הנשואים הטריים וז'וני עלה למעלה להביא לרעייתו את הנעלים הנוחות כדי שתרקוד עד כלות. והוא אמר: גבירתי הצעירה זוהי מתנתי הצנועה לרגל נישואיכם, […]

הכומר מקדם את הזוג הצעיר ומוליך אותם פנימה כדי לקדש את שניהם כבעל ואשתו. האורחים תופסים את מקומם והטכס מתחיל. הכומר פונה לזוג הצעיר ומבקש מהם כי יהיו ראויים לשאת […]

"לא היית חייב" הסמקתי. אדוארד חזר מהמטבח ובידו קופסה ארוזה באריזה אדמה ומבהיקה, עם סרט אדם ויפה. "אני חושב שכן" אדוארד חייך ונתן לי את המתנה. פתחתי את האריזה הצבעונית ואז התגלתה קופסת תכשיטים יוקרתית ובתוכה- הייתה שרשרת לב. השרשרת הייתה עשויה מזהב, מה אתם יודעים?! החבר שלי עשיר! טוב לא בגלל זה אני מאוהבת בו.. אני מאוהבת בו בגלל שהוא הבחור הראשון שפגשתי שיש לו אופי כזה טוב ונחמד, חייכתי אליו כשחשבתי על זה והוא החזיר לי חיוך.אדוארד הוציא את השרשרת מהקופסה וענד אותה על הצוואר שלי עם קצת עזרה שלי."זה.. זה.." נגעתי בשרשרת בעדינות "מדהים.. תודה" אדוארד חייך "בבקשה" ואז התיישב והתיישבתי מיד כדי להראות מנומסת.———–בדרך חזרה הלכנו בשקט לתחנת האוטובוס. השעה הייתה תשע וחצי בלילה, אבל לי לא היה אכפת. "תודה.. שוב" אדוארד חייך והפנה את מבטו, אבל אז נעצר."תקשיבי אני…"אדוארד הרכין את ראשו "אני יוצא עם המשפחה שלי לטיול השנתי שלנו" חייכתי, לא ידעתי מה יגיע עכשיו. "הטיול הוא מיום ראשון עד לעוד חודש מיום ראשון" אדוארד השתתק ופערתי את פיי בתדהמה "מה?!" אדוארד נשך את השפה שלה ואמר בשקט "כן.. אנחנו עושים כל הזמן טיולים כאלה" עכשיו באמת נפגעתי "טוב" זהו?! זה מה שאני יכולה להגיד?.

"לאן לעזאזל נעלמת? מרקוס אמר לי שברחת. האידיוט הזה לא הבין למה אני צורחת עליו, הרי ברור מאליו שאני אכנס לפאניקה ברגע שאני יודעת שהחבר שלי נעלם! הוא התחיל לגמגם […]

"תסתתר בחדר שלי!" פקדתי על מייקל.הוא נכנס לחדרי וסגר את הדלת.פתחתי את הדלת באיטיות, וראיתי את דודה ג'וליה, אחותה המעצבנת של אמי, מחייכת אליי חיוך מתוק ומעצבן במיוחד. "מה קורה […]

הלכתי ממנו.לא יכולתי להביט בפניו.לא אחריי מה שעשה לי.בתוך תוכי כעסתי עליו.רציתי שייכאב לו.רומן עם גבר נשוי,זה מתכון לאסון.לא רציתי להסתבך.כמה שרציתי להיות איתו,לא יכולתי.נכנסתי אל תוך החדר שלי..כשאני אוחזת […]

"לא סיליה!!"קרא לעברה,"לא עוד כישופים אכזריים.."כשהוא זומם להרוג אותה.כשהוא משחרר את אימא שלו מצפורני הטרף שלה.ובודק אם הכל בסדר איתה.כשקירה לוחשת כישוף ובוהק של שינאה וכעס ניבט מעיניה..כשרוח פרצים נושבת […]