דם-פרק שלוש

הטלפון צילצל פתאום.
היה כתוב "ארוחת צוהרים".
בפלא ידעתי את הדרך לקפיטריה הגדולה שעמדה באמצע המערה.
"אלי!" אנני נופפה לי לשלום משולחן מלא באנשים.
הסתכלתי על הריצפה. אני הרגשתי איך הם נועצים בי מבטים.
לקחתי מגש מעמדת הקפיטריה. שקט סרר ברחבי הקיפטריה.
נחרדתי למראה עייני שראיתי את הבשר הנא.
כולם חזרו לדבר אחד עם השני.
אנני התקרבה אלי . "זה דם! את חייבת לנסות זה נראה מגעיל אבל זה טעים!" היא שמה לי על הצלחת חתיכת בשר נא . " לא!" צרחתי מחזירה את הבשר הנא.
"זה בשר אדם?" שאלתי פתאום המילה בן אדם או בת אדם נשמעת לי מוזרה.
"כן…" היא אמרה בשקט. "טוב יש בשר צימחוני!" היא חייכה חיוך מתוק שהחזיר את הגומות לפניה היפות.
"מה זאת אומרת?" שאלתי. "זה בשר חיות" היא אמרה ולקחה אותי לעמדה.
לקחתי קצת לצלחת שלי עדיין נחרדת .
"בואי לשבת שם" היא הצביעה על השולחן שהיא ישבה לפני כן.
"אבל אנני יש שמה הרבה אנשים…" אמרתי לה.
"אלו חברים שלי" היא אמרה.
"אני לא יודעת אנני " אמרתי.
"אני אשב במקום אחר" אמרתי לה מצביעה על שולחן ריק.
"טוב איך שאת רוצה" היא שפשפה את עורפה.
התיישבתי בשולחן הריק והתחלתי לאכול. אנני באמת צדקה. זה בהחלט טעים.
"היי" הצתרפה לשולחן שלי משהי שנראתה לי גותית.
"היי" אמרתי בפה מלא. היא צחקה.
"קוראים לי גיי' ולך?" היא חייכה עם האודם השחור שלה שנראה מעולה עליה.
"אליסון, אבל בבקשה ממך תקראי לי אלי" אמרתי לה.
"טוב אליסון" היא גיחכה.
"ג'ון בוא לפה!" היא צעקה. הוא התיישב ליג גיי' .
שמתי לב שילד נעץ בי מבט. הוא היה נראה לי מוכר ואני לא יודעת למה.
הוא ישב בשולחן ענקי שישבה עליו ילדה בלונדינית אחת . "זאת היילי" ג'ון שם לב איך הסתכלתי עליה. "היא לא גססה אתמול?" גיי' אמרה.
"היא כן גססה" אמרתי לה.
"ומי זה?" שאלתי מסתכלת על הבחור שנראה לי מוכר.
"זה דניאל" היא אמרה "הוא 'מקובל' כזה אבל הוא לא מאלו הסתומים שיורדים על כולם" היא צחקה.
"אוי בואי אני אספר לך סיפור מצחיק" אמרתי לה "לפני שננשכתי היה לי חבר בשם ריי' אני והוא היינו חברים 4 שנים. אז בא ילד חדש בשם דניאל והפריד בנינו ואנחנו נהיינו חברים למשך חמישה חודשים ונפרדנו וחזרתי לריי' בחיים אני לא אסלח לילד הזה" אמרתי לה.
"דניאל הזה נשמע דפוק" היא אמרה. "כן הוא בהחלט דפוק , אחר כך הוא עבר לבית ספר אחר לפי מה שהבנתי" אמרתי לה.
אחרי שסיימתי את האוכל לקחתי את המגש לכיוון עמדת הקפיטרה.
פלטתי צרחה נוראית . נפלתי לריצפה והרגשתי איך הריצפה רועדת אשר מישהו מתקרב אלי.
"אליסון!" שון אמר.
"אלפי אנשים,הם ,הם ,מתים!" אמרתי שון נגע בידי .
"יש לה חזיון!" הוא אמר. "אני הולכים להתקשר למשטרה או מה?" שמעתי קול מתנשא.
"היילי שקט!" שון ,אמר.
***
"את בסדר אליסון את בסדר" שמעתי קול חדש שלא שמעתי מעולם.
פקחתי את עייני והדניאל הזה שגיי' סיפרה לי אליו עמד לידי מחזיק לי את היד.
"מה אתה עושה!" הוצאתי את ידי מידו.
"אני בסך הכל עוזר לך" הוא גיחך.
"אז אתה בכלל לא עוזר לי!" אמרתי.
-נקודת מבט דניאל.
"עוד מעט את תזכרי בהכל" מילמתי לעצמי.
"אל תתקרב אלי בכלל!" היא אמרה בכעס "אין לך חברה או משהו כזה?!" היא אמרה.
"ל…" ניסתי לדבר. "אתה יודע מה? אני אפילו לא רוצה לדעת את התשובה שלך!" היא אמרה.
שתקתי בזמן שהיא מלמלה מילים שאני לא הבנתי.
"אלי" אמרתי.
"מה?" היא אמרה. "כלום" עניתי.
"דניאל אני יחליף אותך" היילי נכנסה ונישקה אותי בלחי.
-נקודת מבטה של אליסון
ברגע שהיילי הזאת נישקה אותו כעס עבר בגופי.
הבנתי באותו הרגע שאני הולכת לשבור משהו.
"לא היילי צאי מפה" נרגעתי קלות.
רגע מה?
אני? דניאל? מי מכיר אותו בכלל?
קמתי מהמיטה ורצתי לכיוון החדר שלי. זה הייתה ריצה מהירה כל כך כמו שאומרים. אני כמובן לפני שננשכתי בחיים לא האמנתי בערפדים, חשבתי שזה סתם אגדה מפגרת ומופרכת.
מעניין מה חברים מסתדרים . אה נכון הם אפילו לא זוכרים אותי.
משהי נכנסה לחדר שלי. במהרה בלי שמתי לב אפילו ניביי יצאו החוצה.
"ואוו אליסון תרגעי" שון אמר. "אני מצטערת" אמרתי שמה יד על פי.
"אני הבאתי לך מערכת שעות של הבית ספר, את למדתי חמש שנים את תורת הערפדים ואז תחשיבי לערפדית בוגרת. את כרגע ערפדית צעירה" הוא אמר מושיט לי דף. לקחתי את הדף מידו והוא יצא המחדר.
"שעה ראשונה ושניה תורת הערפדים"
"שעה שלישית ורביעית לחימה"
"שעה חמישית ושישית שיעור בחירה"
"שיעורי הבחירה הם: שירה, תאטרון,ספורט (סייף)"
חשבתי על זה קצת ואני בחרתי בשירה.
נשכבתי על המיטה הנוחה שלי עצמתי את עייני ונרדמתי.