הגיבור שלי – פרק 6

פרק 6:
זאין: "מה יש במזוודה הזאת?" שאל והצביע על המזוודה של הDJ אני: "אתה עוד תראה" אמרתי עם חיוך זדוני….. הגענו למסילות עם כל המזוודות והתחלתי להעמיס את כל המזוודות שלי ועגלות (המזוודות שלי היו בין הראשונות) וכשהעמסתי את המזוודה ה -24 נייל: "מה זה אנה? כמה מזוודות הבאת?" אני: "32 למה?" "מה?!" כולם אמרו ביחד אני: "מה?! זה לחודש וחצי ולא חשבתי על זה שאפשר לכבס אותם אז הבאתי הרבה בגדים" לואי: "טוב מזל שחשבת ככה, כי עכשיו הבאת כמה שיותר דברים שלך לפני שאיזה ילדה תשתלט לך על החדר והדברים" אני: "אהבתי את המחשבה שלך! (כולם צחקו) אוי המזוודות שלי בורחות!" ראיתי שאלו היו 3 מזוודות שלי אחת וליד בשנייה ושלושתם של הנעליים (אחת של עקבים וכאלו, שנייה של מגפיים, שלישית של נעלי סופרה, פומה, נייק וכאלו) עליתי על המסילה ורצתי אחריהן כשהגעתי אליהן דחפתי אותם מהמסילה (הן כבדות מכדי שאני ארים אותן) וברגע שהפלתי אותן הרגשתי שמישהו מרים אותי ומוריד אותי מהמסילה זאין: "את לא נורמאלית!" אני: "אני יודעת אבל עכשיו צריך להעמיס את המזוודות האלו לפני שיבואו עוד" זאין והארי העלו את המזוודות לעגלה הארי: "מה יש בהן, מלט?" אני: "נעליים" הארי: "בכולם?" אני: "כן", סיימנו לקחת את כול המזוודות של כולם ובאנו לצאת (לכול אחד היו 2 מזוודות בינוניות ולי 32 ענקיות) אני: "שיט! כמעט שכחתי" זאין: "את מה?" אני: "איפה העמדות של השומרים שלקחו דברים בהתחלה?" זאין: "את מתכוונת לאלו (והצביע עליהם) אבל זה לנשק" אני: "תודה" נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים ורצתי עליהם, נתתי להם את הדף שהביאו לי בתחילת הטיסה ורישיון אקדח והם בהתחלה היו בשוק אבל אחרי כמה שניות הביאו לי את האקדח, הכנסתי את הכדורים ושמתי אותו במאחורה של החצאית (המעיל עור מסתיר אותו) ולקחתי מזוודה קטנה יחסית, עשויה ברזל משוריין, הסתובבתי וראיתי את כולם עומדים ובוהים בי בשוק, הבנתי שהם ראו את האקדח באתי עליהם אני: "עכשיו אפשר ללכת" אמרתי עם חיוך קטן בניסיון להוציא אותם משוק דניאל: "אממ… כן.. בואו לוואן" הלכנו לוואן ושם היו 4 בחורים שרירים במיוחד נראה בגיל ה-30 לחייהם שהעלו את כל המזוודות אחד הבחורים: "אין יותר מקום בבגג' למזוודות האלו אז אנחנו מכניסים אותם לאיפה שאתם יושבים ותצטרכו להצטופף אוקיי?" ליאם: "זה בסדר, תודה" נכנסנו לוואן, הצטופפנו דניאל ישבה על ליאם, הארי נייל ולואי הצטופפו שלושתם במקום של שני אנשים ואני וזאין ישבנו על מזוודות אחד מול השני, הנהג נסע משהו כמו 10 דקות ופתאום עצר בגלל הרמזור ואני עפתי על זאין, זאין: "את בסדר?" שאל כשתפס אותי שאני לא יעוף על המזוודות, אני: "כן, תודה" הארי: "אז אנה, מה יש לך במזוודה הזאת? (הוא הצביע על המזוודה הקטנה מברזל) ולמה את מסתובבת עם אקדח? ולמה השומרים לא עצרו אותך עליו?" אני: "המזוודה אני יראה לכם כשנגיע לבית שלכם כי זה לא ממש המקום" זאין עצר אותי, זאין: "הבית שלנו" תיקן אותי ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים (אני עדיין יושבת עליו בגלל הנפילה) אני: "האקדח להגנה עצמית ולא עצרו אותי כי יש לי רישיון" לואי: "רישיון?" אני: "כן" והוצאתי מהארנק שלי את הרישיון להראות לו לואי: "וואו, איזה מגניב זה" וכולנו צחקנו הנהג: "הגנו" הוא אמר וכולנו יצאנו אני: "וואו, זה גדול כמעט כמו הבית הקודם שלי" דניאל: "כמעט?" אני: "אממ…כן, אני הייתי די עשירה" דניאל: "כמה זה דיי עשירה?" אני: "הטיסה הזאת היא מתנת יומולדת וזה הבית שלי.." הראתי לה ולכולם את הסרטון שעשיתי לפני שעזבתי "וואו" כולם אמרו אני:"אז שניכנס?" זאין: "כן יאללה, בואו" והכנסנו את המזוודות של כולם (דניאל ישנה שם גם אבל רק ל2 לילות)