הגיבור שלי – פרק 5

פרק 5:
ואז מייגן באה מייגן: "אנה?!" אני: "מייגן?! מייגן: "אני מדמיינת או שראיתי אותכם מתנשקים כרגע?!" אני: "אממ…. לא, את לא מדמיינת, מייגן תכירי זה זאין…… החבר שלי" מייגן: "אעאעאע, אני לא מאמינה שיש לך סוף סוף חבר ראשון מזל טוב נסיכה שלי" היא צעקה וחיבקה אותי מייגן: "ואתה, אם תעשה לה משהו אתה היה מת וזה על אחריותי המלא" היא אמרה רצינית זאין: "אני בחיים לא יעשה לה משהו רע, אני אוהב אותה ומרגיש כאילו אנחנו מכירים כל החיים שלי" הוא הסתכל אלי וראו שהוא מתכוון לכל מילה ואז מייגן קפצה על שנינו בחיבוק ענקי מייגן: "אוי איזה חמודים" הכרתי את כולם למייגן ודיברנו והיה כיף ואז האיפון של מייגן צלצל מייגן: "זה אבא, אני יחזור עוד שנייה" קמה והלכה לצד לדבר (אני יודעת שאי אפשר לבדר בפלאפון בזמן טיסה אבל תזרמו) ואחרי 10 דקות היא חזרה כשהיא מסתכלת אלי במבט כאילו היא רואה רוח, אני: "מייגן? הכל בסדר?" מייגן: "מה? כן, אני קצת רעבה כי ישנתי בזמן הארוחה במקום לאכול, אני הלך לאכול עכשיו" והלכה היא נראתה קצת מוזר אבל ניסיתי לחפף את המחשבה שקרה לה משהו מהראש, כי אם משהו היה קורה לה היא ישר הייתה מספרת לי, המשכנו לדבר ולצחוק בזמן שמייגן אכלה את הסטייק והתפוחי אדמה שלה ואז היה לי צלצול הסתכלתי וראיתי שזה אבא שלי, עניתי ושמתי אותו על רמקול שכולם ישמעו כי אין לי מה להסתיר מהם (כולם שמעו חוץ ממייגן כי היא הייתה רחוקה) אני: "היי אבא" אבא: "אנה אני צריך להגיד לך כמה דברים ואני מבקש לא לעצור אותי עד שאסיים" הוא נשמע רציני יותר מאי פעם והוא תמיד רציני והוא אפילו לא אמר לי שלום אני: "מה קרה?" אבא: "אז ככה, כמו ששמת לב את תמיד נראת שונה מכל שאר המשפחה ואף פעם לא ידענו מאיפה קיבלת את הגנים האלו אז טובי הציע לנו לעשות בדיקות דם, לקחת את הבדיקות דם שאת עשית לפני חודש ולראות אם את באמת הבת שלנו למרות ראיתי אותך ביום הראשון שלך אז לא חשבנו שיצא אי התאמה אבל החזירו לנו היום בבוקר את התוצאות ויצא אי התאמה, דברנו אם הבית חולים שילד אותך ועשינו עוד המון בירורים ובקידות דם עם ילדה בגילך עם סיפור דומה וגילינו שהיא הילדה שלנו ואחת האחיות התבלבלה ביינכן אז אנחנו החלטנו לאמץ אותה והיא גם סיפרה לנו שההורים שלה, כלומר שלך מתו לפני 3 שנים בתאונת דרכים. אני מבקש ממך לא לחזור מאנגליה, את תתחילי שם חיים חדשים וגם הוצאנו לך צו הרחקה מהארץ, ביטלתי את המקום שלך במלון ואל תנסי ליצור קשר עם אף אחד וכל האנשים הקרובים אליך כבר אמרתי להם להתרחק ממך וזה כולל את מייגן וטובי, מייגן תחזור מחר בבוקר ללוס אנג'לס ואת טובי את לא תראי יותר, בהצלחה בחיים החדשים שלך" והוא ניתק אני ההייתי בשוק מכל מה שהוא אמר לי וגם כולם היו בשוק מכל מה שהוא אמר ואז ראיתי את מייגן, מייגן: "אני מצטערת, בהצלחה" היא אמרה כשהיא הסתכלה עלי ירדה לה דמעה והיא הלכה, הלכה רחוק ואז אני התחלתי לבכות, לבכות בהיסטריה, זאין חיבק אותי חזק ואמר: "אל תדאגי אנה, בסוף הכל יסתדר" אני: "איך הכל יכול הסתדר, החיים שלי נהרסו, כל החיים שלי גרתי באחוזה ועכשיו אני עוברת לגור ברחוב על המדרכה" אמרתי בקושי תוך כדי שאני בוכה זאין: "היי, אנה תסתכלי אלי" אמר כאשר הוא מרים לי את הראש והסתכלתי לו עמוק בעיניים זאין: "אני לא אתן לך לגור ברחוב, אנחנו נעבור את זה, ביחד" הוא אמר את זה וזה גרם לי לאושר אחרי כול הדבר הנוראי הזה, חייכתי קצת זאין: "ככה אני אוהב אותך, כשאת מחייכת" והוא חיבק אותי חזק וגרם לי להרגיש בטוחה ליאם: "אני ממש מצטער על מה שעברת כרגע" אני: "תודה ליאם" דניאל: "חיבוק קבוצתי" ועשינו חיבוק קבוצתי גדול וכפי שגרם לי לחייך ולשכוח מהצרות שנקראות החיים שלי לואי: "אז איפה תגורי עכשיו?" אני: "ברחוב, בפראק יש לי כל מיני אפשרויות" אמרתי בנימה צינית למרות שההייתי רצינית ועוד שעתיים אנחנו נוחתים, יש לי שעתיים לחשוב מה אני עושה מכאן לואי: "אולי תעברי לגור אצלנו?" אני: "תודה על ההצעה אבל לא" הם היו מופתעים זאין: "למה?" אני: "אני ההייתי רוצה, מאוד אפילו, אבל אני לא יכולה להתנחל לכם עכשיו באמצע החיים" זאין: " את לא מתנחלת לנו באמצע החיים כי אנחנו הזמנו אותך ואנחנו החלטנו לעשות את זה" אני: "אתם באמת מסכימים שאני יעבור לגור איתכם?" נייל: "כן, ברור" קפצתי על כולם בחיבוק ענקי אני: "תודה! תודה! תודה! תודה! תודה! אני ישיג עבודה וישתתף בכל ההוצאות" אני וגם כולם חייכנו חיוך ענקי אני לא מאמינה, החיים שלי לא נהרסו לגמרי, יש לי עוד סיכוי ואז ראיתי על הכיסא מעטפה שהיה כתוב עליה 'אני באמת מצטערת לא הייתה לי בררה אחרת, אני מאחלת לך המון הצלחה, אני לעולם לא ישכח אותך ומבחינתי תמיד היית ותמיד תהייה האחות הקטנה שלי, אוהבת, מייגן' פתחתי את המעטפה והיו שם 3000 יורו הסתכלתי על מייגן והיא עלי אני: "תודה" מייגן: "בהצלחה" והיא הסתובבה בחזרה. ואז הטיס אמר ברמקול "כולם לשבת במקומות ולחגור חגורות, אנחנו נוחתים", נחתנו זאין לקח את המזוודות שעליתי איתם למטוס אני לקחתי את הצ'לו וכולנו (כולנו זה אני, זאין, לואי, ליאם, נייל, הארי ודניאל) התחלנו ללכת למקום שבו לוקחים את המזוודות, זאין: "מה יש במזוודה הזאת?" שאל והצביע על המזוודה של הDJ אני: "אתה עוד תראה" אמרתי עם חיוך זדוני…..