הגיבור שלי..-פרק 11

"..I wise i wes strong'enough to lift not one–" התחלתי לשיר בפעם העשירים אני חושבת את השורות טיילור בשיר " both of us". עד שדפיקה בדלת הקפיצה אותי.
"איימי את יכולה לפתוח?" צעק סאם. מהחדר שלו.
"בטח"מלמלתי לעצמי ונאנחתי בשקט.
פתחתי את הדלת וליסה עמדה שם מחוייכת, "היי" היא אמרה.
"היי מה קורה?"שאלתי.
"פסדר" היא אמרה ונכנסה לבית,מסתכלת עליו וחוקרת כל פינה ופינה.
"תגידי איימי"היא אמרה וכשהתקרבתי היא לחשה לי. "איפה החדר של סאם..?"
חייכתי והצבעתי על דלת חדרו של סאם.
היא פתחה את הדלת בפראות והסתכלה על סאם..
"ליסה י'משוגעת הבהלת אותי!!"אמר סאם וליסה נכנסה לחדרו והתיישבה על מיטתו הזוגית והנמוכה.
"אז מה קורה בן דוד?"היא שאלה בציניות.וסאם גיחח.
"היי,איזה משקפיים יפות ,תן לי למדוד"היא אמרה וסאם הגיש לה את המשקפיים.
"איימי בואי כנסי,מה את עומדת בכניסה"אמר סאם כשראה אותי.חייכתי והנהנתי לשלילה,לא יודעת למה..פשוט לא היה באלי להיכנס.
"אתה יודע..לא ידעתי שיש לך משקפיים" אמרה ליסה שכנראה נקשרה מאוד למשקפיים של סאם שבכלל לא החמיאו לה.
"את לא יודעת עליי הרבה דברים"אמר סאם.
"אתה צועק,אז אנחנו צריכים להכיר אחד את השני,אתה יודע בתור בת דודה שלך.."היא אמרה בתחמנות.
"ליסה..יש לך חבר!" אמרתי בחיוך ונכנסתי סוף סוף לחדרו של סאם והתיישבתי ליד ליסה.
"צודקת"אמרה ליסה אך יכולתי לראות בעייניה את האכזבה.
"חוץ מזה שאנחנו אמורים להיות בני דודים"הוסיף סאם בחיוך מתגרה.
"לעזאזל עם הקרבה המשפחתית!!"ליסה מלמלה לעצמה ואני וסאם צחקנו.
"טוב ליסה אני רואה שאת מתחילה לדבר מזה שטויות אז בואי" אמרתי וקמתי.
"לאן אתן הולכות?"שאל סאם."לחדר שלי" אמרתי.
"אני יכולה להישאר אתך אם אתה רוצה" אמרה ליסה.
"ליסה" קראתי בשמה בעצבנות.
"לא זה בסדר ליסה,אני חושב שאני אסתדר לבד בהכנת שיעורי הבית" הוא אמר צוחק.
"טוב איך שבא לך"אמרה ליסה כנעלבת והסתובבה.
"אהה..וליסה" סאם קרא לליסה שנייה לפני שיצאנו מהחדר.
"כן?"היא הסתובבה בתקווה. סאם קרץ לי ואז אמר לה. "המשקפיים.." והושיט את ידו קדימה.
ליסה הורידה את המשקפיים והביאה אותם לסאם בעצבנות ואני צחקתי.
הלכנו לחדרי..
"וואו איזה חדר יפה יש לך,יאווו אני לא מאמינה! מיטה עגולה!!"אמרה ליסה בהתלהבות וקפצה על המיטה.
צחקתי ואז נזרקתי למיטה שוכבת על הגב. לפתע,בלי שום הכנה מוקדמת כרית נחתה על ראשי.
"ליסה!!!" צעקתי והיא צחקה בקול. "כרגע הכרזת על מלחמת כריות"צעקתי ויכולתי לשמוע אפילו שסאם צוחק את הצחוק המדבק שלו-שיט איזה פדיחות..!
אני וליסה עשינו מלחמת כריות במשך 10 דקות ואז ישבנו ישיבה מזרחית אחת מול השנייה מתפוצצות מצחוק,לפתע נשמע צלצול בדלת..
"נו מה נהיה??" סאם צעק. ואני וליסה עוד יותר צחקנו.
"היי מה קורה?" שמעתי את סאם אומר.
"היי,אחי יש לך משקפיים?" שמעתי את קולו של כריס, זה מצחיק..שמעתי את הקול שלו רק פעם אחת וגם זה כשהוא היה שיכור ואני עדיין מזהה את הקול שלו..באנה יש לי כישרון!!
""אממ..כן..את.ה יודע.."סאם התחיל לגמגם ואני התחלתי לצחוק.
"יפות תביא לי למדוד" אמר כריס ולפתע שמתי לב שליסה יוצאת מהחדר.
"ליסה..לאן?" שאלתי אבל היא כבר יצאה מהחדר.
"בואי נראה טלוויזיה" היא אמרה או יותר נכון קבעה וישבה על הספה.
כריס וסאם התקרבו לסלון-יאאוו הם חתיכים יותר כשהם ביחד!!
"אהה..אתה זוכר שלפני יומיים חזרת הביתה סחוט מים-היא זאת ששפכה עלינו" אמר סאם לכריס ובלי בושה גם הצביע עליי.איזה פדחן אימלההההה!
"אז אני מבין שאת איימי.." אמר כריס בהתחכמות.
"אכן"אמרתי בחצי בחיוך.
לפתע סאם התיישב לידי ואמר "איימי אני חושב שאת היחידה שעדיין לא ביקשה למדוד את המשקפיים שלי" הווא אמר פרצופו היה קרוב לפרצופי. העברתי אליו את מבטי שעד עכשיו היה על הטלוויזיה והסתכלתי לו בעיניים ואז חייכתי.
"אני לא רוצה לשים את המשקפיים שלך" אמרתי לבסוף,מחכה לראות מה תהיה תגובתו. לפני ששמתי לב סאם שם עליי את המשקפיים שלו.הסתכלתי עליו בשוק.
"דווקא יפה לך איימי," אמר כריס בחיוך,תשמעו הילד הזה חתיך..! לא כמו סאם כמובן,אבל חתיך.