בית הסודות פרק 1

mystorys 26/06/2013 578 צפיות 5 תגובות

פרק 1
התעוררתי ב- 7:00 בבוקר, כרגיל
והתלבשתי בבגדי האימונים שלי, וירדתי ללמטה לחצר כדי לעשות את שכיבות הסמיכה לאימונים שלי לסוכנות… למרות שהשעו אותי ל-3 שנים מהסוכנות בגלל התאונה,מכריחים אותי להתאמן למקרה שיזמנו אותי… בכל מקרה, כל פעם שאני מתאמנת אני נזכרת בתאונה אני נזכרת בלילה ההוא….
הכל קרה נורא מהר, אבל אני זוכרת את זה, אני זוכרת הכל!
זה קרה שבוע בדיוק אחרי שצירפו אותי לסוכנות הריגול לילדים של USA (סוכנות שהוקמה מתוך מחשבה שילדים יכולים לרגל טוב יותר ממבוגרים… יש שם ילדים מגיל 14 ומעלה…) באותו יום בדיוק הביאו לי את צמיד השליטה המכנית…
לא ידעתי איך מפעילים אותו, אז ניסיתי להפעיל אותו, רק חבל שניסיתי להפעיל אותו כשהייתי באוטו עם אמא ואבא ואחותי הגדולה,קת'רין, בדרך למסעדה…
הצמיד השתלט על האוטו כולו וגרם לתאונת שרשרת ענקית!!!
בתאונה אמא ואבא שלי מתו ואחותי קת'רין נפצעה קשה ושוחררה אחרי שנה מהבית חולים…
אז בכל אופן, סיימתי להתאמן ופתאום נזכרתי!
עוד שבוע יעברו 3 השנים שמהן הושעתי מה-CSA (זה הקיצור של השם הארוך של הסוכנות "Children spy agency" ) ואז הלכתי מהר לחדר של ג'סטין, אח שלי , ורציתי לספר לו אבל הוא ישן עם ארוסתו, אמיליה , או כמו שהיא רוצה שיקראו לה אמה, אז בגלל שלא רציתי להפריע להם… השארתי לו פתק במגירה הסודית שלו להוא לא מראה לאף אחד אבל לי הוא הראה למקרה שאני אצתרך להגיד לו משהו בקשר לסוכנות ואני לא אוכל להגיד…
אז בינתיים הלכתי לאמבטיה להתקלחתי ואז התלבשתי בזה
http://www.polyvore.com/color_combination/set?id=42322216#stream_box

ואז שהתכוונתי לצאת מהבית לבית ספר קיבלתי הודעה ממישהו שלא ראיתי 3 שנים ארוכות…
ההודעה: "עוד שבוע ומסתיים… מלינה (ראש הסוכנות) "
ואז הכל היה שחור והתעלפתי…


תגובות (5)

טוב, אז הפרק הראשון רץ קצת מהר..תתארי יותר על המקום שהיא נמצאת בו, את הבגדים שהיא לובשת (כי אי אפשר להעתיק קישורים מהסיפור…)
בקיצור, לנתת נפח…
את התבלבלת שם ופעם אחת כתבת USA ובפעם השנייה CSA…..

26/06/2013 14:28

מסכימה עם ספיר…תמשיכי את הסיפור!

26/06/2013 14:34

אבל אני אהבתי מאודדג

26/06/2013 16:48

תמשיכי כבררר

27/06/2013 13:22

שלום לכותבת,
אני בדרך כלל נמנעת מלהגיב על סיפורים כאלו, אבל אחרוג ממנהגי באופן חד פעמי ואבוא לפה להגיב. אני מודעת לעובדה שלא כל סופר רוצה לכתוב איזו יצירה מרגשת וארוכה טעונת מיליון תיאורים והמון התרחשויות. אבל גם בעזרת השיפור הכי זעיר, וגם בעזרת השינוי הכי פצפון באופן שבו העלילה מתנהלת, ואת, הכותבת, יכולה ליצור את אותו דבר שאת יוצרת פה, רק הרבה יותר מעניין ומושך.
והרי המלצותיי לשיפור הסיפור שלך: ראשית אתאר את מה שלדעתי צריך שיפור, ושנית אציין את השיפור שאני ממליצה.

קודם כל: כשכותבים סיפור, צריך לתאר. לתאר. לתאר ועוד לתאר. הקורא לא נמצא בראש שלך! הוא צריך שהכותב ישקיע בשבילו בכל פרט – חיצוני או פנימי (וכן, זה אומר לא להדביק ברוב עצלנות קישור לתלבושת באינטרנט, אלא לתאר אותה במילים). לתאר מה הדמויות מרגישות, חושבות. ברגע שאת נמנעת מלספר את הדברים הללו, אלא רק מדלגת על דברים כדי להגיע לחלקים שבהכרח מעניינים אותך בעלילה, אמנם את משעשעת את עצמך, אבל לפעמים הקורא מתאכזב ומקמט את האף, והולך לחפש משהו שיפעיל את הראש שלו ויגלגל את גלגלי הדימיון שלו יותר.

את משתמשת יותר מדי ב "ו" החיבור. יותר מדי: "ואז עשיתי ואז הלכתי ואז אמרתי ואז קמתי והלכתי…" במקום לתאר פעולה אחרי פעולה אחרי פעולה בלי לעצור לנשום ושפשוט לדלג על עלילה שלמה, קחי הפסקונת כדי לעצור על איזו פעולה, לתאר אותה וכן הלאה. הקורא צריך שתעזרי לו. הקורא רוצה קצת יותר מעלילה של סיפור אהבה.

בנוסף, יש לך כמות לא מבוטלת של פערים שאת לא משלימה. סוכנות? איזו סוכנות? תתארי! מה הילדה עושה בסוכנות? תתארי את זה! איך היא הגיעה לשם בכלל ולמה השעו אותה? תתארי את זה!

ואוי אלוהים. קרתה תאונה שאת אומרת שהיתה מזוויעה. אני כמעט צחקתי כשקראתי את השורה. להגיד שהתאונה היתה קשה ונוראית וההורים של הילדה מתו זה לא מספיק! אני לא הרגשתי שום חמלה כלפיה, ולא הרגשתי שום עצב. הדבר היחיד שהרגשתי היה הגירוד של העקיצה על כף הרגל השמאלית שלי. אם את לוקחת אירוע כל כך קשה כמו תאונה (ותסמכי עליי כשאני אומרת שראיתי תאונות דרכים לא קלות, וזה לא משאיר בנאדם אותו דבר לפעמים), את צריכה קצת לתאר גם אותו: את העבר, את המחשבות והרגשות, הזכרונות הלא נעימים שנובעים מהזיכרון הזה, וכיצד הוא משפיע על ההווה. לא מספיק לתאר במילה וחצי את ה"תאונה הקשה" ולהוסיף עשרים ושלושה סימני קריאה.

הסוף היה מעט לא ברור. היא קראה פתק. התעלפה. בום. שום מה לעזעזל הולך פה, שום מה היא קוראת… לא להתעצל, יקירתי. אני לא מבקשת שתכתבי נובלה סוחפת ומרגשת, כמובן – אני רק מגזימה עם ציניות והמלצות מיותרות. אבל אני חושבת שאת תהני יותר מפרי עטך, והקוראים שלך יעריכו יותר סיפורים טיפונת יותר מושקעים.

המון בהצלחה בהמשך דרכך, ותמיד להמשיך ולכתוב ולקרוא, כמו שחברייך כאן בתגובות ממליצים לך לעשות. כל הכבוד, Veno~

27/06/2013 15:57
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך